בתום שנה לכשלונם בבחירות לראשות העיר ת”א, ההישגים המרכזיים בהם מתהדרים תומכי “עיר לכולנו” הם השתלטותם על הדומיין הישן של חולדאי, וכנס במימון האיחוד האירופי בו תשווק תעמולת התקציבולטור של “עיר לכולנו”. יש מי שעובד למען ת”א ותושביה, ויש מי שרק עוסק בתעמולה.

הבלוג של לרמן עבר לאחרונה מאתר בלוגלי לדומיין עצמאי tlv1.co.il אשר שימש את חולדאי במערכת הבחירות שלו אשתקד. לאחר שהדומיין הנ”ל לא חודש בעקבות נצחונו של חולדאי בבחירות, השתלטו חבורת פוחזים תומכי עיר לכולנו על הדומיין המשומש במצב טוב, וליהגו שם במיטב הגיקיות על כך שנטישת הדומיין מעידה כביכול כמה שחולדאי כשלון. נו טוף, ככה זה כאשר לאחר יותר משנה מאז הבחירות אין ל”עיר לכולנו” שום תמורה מעשית להציג בפני תושבי ת”א שהתפתו לתת להם את קולם.

הפוסט הראשון במשכנו החדש של לרמן היה כהרגלו קידום מכירות לאירוע של “עיר לכולנו”, הפעם בשיתוף עם התנועה לחופש המידע, אשר יחדיו יעלו על נס את פלא “התקציבולטור”, מנוף יחסי הציבור של מנהיג עיר לכולנו, חה”כ האנטי-ציוני דב חנין, אשר כמובן ישא דברים בכנס. בין מממני הכנס כלולים האיחוד האירופי והקרן החדשה לישראל, האחראים למימון מיזמים “מופלאים” ו”ציוניים” כגון יוזמת ז’נבה, עדאלה, מחסום ווטש, בצלם, שוברים שתיקה, עיר עמים ועוד.

במסגרת שיווק האירוע המשותף ולבקשת “עיר לכולנו” פרסם מנכ”ל התנועה לחופש המידע רועי פלד, סטודנט תואר שני במשפטים, מסמך המשתרע על פני עשרה עמודים המתיימר להיות חוות דעת משפטית מלומדת. השורה התחתונה שלה היא שאם תעמוד העירייה בסירובה להעביר את תקציב העירייה בפורמט דיגיטלי, ישנו בסיס מוצק לפנייה לבית המשפט המנהלי בבקשה שיורה לה לעשות כן.

המשעשע הוא שבמסמך הנ”ל מצוטט סעיף 7 לחוק חופש המידע :

“המידע יועמד לרשות המבקש כפי שהוא מצוי בידי הרשות הציבורית ואין הרשות חייבת לעבד את המידע לצרכיו של המבקש; היה המידע ממוחשב, הוא יופק עבור המבקש באמצעים המשמשים דרך קבע את הרשות.”

כלומר, החוק קובע במפורש כי העירייה אינה חייבת לעשות כל עיבוד מיוחד של המידע על מנת להיענות לבקשת מבקש המידע, ולצורך העניין פרסום ספר תקציב העירייה בפורמט PDF, שהוא הפורמט בו התקציב מופץ למקבלי ההחלטות בעירייה בלאו הכי, עונה על דרישות החוק. נו טוף, זה אותו רועי פלד שיצא נגד פסק הדין בתביעת סרן ר’ נגד אילנה דיין במאמר לעיתון הארץ וקבע שם בהינף יד כי הנערה הפלסטינית “התקרבה בשוגג” למוצב צה”ל – קביעה תלושה באותה מידה כמו קביעתו בחוות הדעת המשפטית בעניין חובת העירייה להעביר קובץ תקציב דיגיטלי.

משעשע במיוחד כיצד תועמלני עיר לכולנו ממשיכים את הקו התעמולתי מימי הקמפיין כביכול “דב חנין הוא הברק אובמה של תל אביב”. מתוך הפוסט של לרמן לעיל:

“במקביל למאמץ בזירה המקומית, אובמה פועל להגברת שקיפות התקציב במדינה שלו”

ברק אובמה הוא פטריוט אמריקאי, שזכה בראשות המפלגה הדמוקרטית, פנה למיין סטרים האמריקאי וניצח בבחירות. דב חנין הוא קומוניסט אנטי ציוני, חבר במפלגת שוליים רדיקלית, אשר נחל תבוסה בבחירות. כל הספינים שבעולם לא ישנו זאת.

פניה פשוטה לראש מינהל חינוך בעיריית ת”א הפריכה את אגדת האפליה שהופצה ע”י תועמלני “עיר לכולנו”. ככה זה כאשר “עיר לכולנו” עסוקים בהפצת ספינים ותעמולה כוזבת במקום לפתח דיאלוג עם הציבור המבוסס על אמת.

בחודש מרץ השנה, ערב הדיון באישור תקציב 2009 במועצת העיר ת”א,  הפיצו בלוגרי “עיר לכולנו” במהלך מתוזמן היטב כתבה מ”הארץ” שהציגה ממצאי ניתוח של תקציב עיריית ת”א  2009 שהוכנו ע”י סיעת “עיר לכולנו” בראשות ח”כ דב חנין. “עיר לכולנו” טענה בכתבה כי ממצאי הניתוח שלה של תקציב 2009 מצביעים על פערים גדולים בהשקעה בחינוך בין צפון העיר לבין דרום העיר, בהיקף של פי שמונה השקעה בממוצע בילד בצפון העיר ביחס לילד בדרום העיר. כמו כן טענה הכתבה כי צפיפות הילדים בגנים הערביים ביפו היא 43 ילדים לכיתת גן, בהשוואה ל-30 ילדים בכיתת גן בזרמי חינוך אחרים בעיר. ראו הרחבה בפוסט יעודי שהקדשתי לנושא.

כפי שניתן לקרוא בפוסט הנ”ל, טענת האפליה בהשקעות בחינוך בין ילדי צפון העיר לבין ילדי דרום העיר היא עורבא פרח המבוססת על תב”ר (תקציב בלתי רגיל) לבניית גנים חדשים על פי הגידול במספר הילדים באזורים שונים בעיר. לנתון זה אין דבר וחצי דבר עם השקעות בחינוך, וטענת האפליה מעידה במקרה הטוב על חוסר הבנה בסיסי ביותר בקריאת תקציב של אנשי “עיר לכולנו” – מה שמביך ביותר עבור ח”כ דב חנין שהיה מועמדה לראשות עיר (ולדברי הכתבה היה מעורב בהכנת ניתוח תקציבי זה) – או במקרה הרע זו עדות לסילוף מכוון של “עיר לכולנו”.

באשר למספר הילדים הממוצע בגני העיר ביפו, פניתי בעקבות פרסום הכתבה דאז למזכירות “עיר לכולנו” והבעתי תמיהה על הנתון הנ”ל. נעם הופשטטר, חבר צוות התקציב של “עיר לכולנו” וממייסדי “התקציבולטור”, השיב לי כי נתון זה נלקח מהשנתון הסטטיסטי באתר העירייה, וציין כי “התמיהות – למציאות, למדיניות, ולצערי לא לכתב ואף לא אלינו”.

כל מי שהוא הורה לילדים במערכת החינוך מכיר היטב את מגבלת הרישום של 35 ילדים לכיתת גן של משרד החינוך, ועל כן הנתון של ממוצע של 43 ילדים בכיתת גן הוא בלתי סביר בעליל. הדבר המתבקש מטעם חברי המועצה של “עיר לכולנו” היה לבדוק נתון זה עם ראש מינהל חינוך בעירייה. אולם הם לא עשו כך, אולי משום שהנתון הזה השתלב להם כמו כפפה ליד בתעמולתם על האפליה המרושעת של חולדאי הדיקטטור נגד דרום העיר ויפו.

הפוסט הנ”ל עלה בשעתו לדיון בבלוג של לרמן, בלוגר מוניצפאלי מוביל ותומך נלהב של ועיר לכולנו, ואף אחד מאנשי עיר לכולנו שהשתתפו בדיון, בכלל זה עינת פודחרני, תושבת יפו וחברת הסיעה המורחבת של עיר לכולנו, לא הצליח להיענות לבקשתי להביא ולו דוגמא אחת לגן ערבי ביפו עם 43 ילדים על מנת לגבות את טענתם כי נתון זה מתאר כביכול את ה”מציאות” שהיא תוצר של קובעי המדיניות.

לאחרונה, כאשר “עיר לכולנו” שיווקה ויראלית את ההפקה השיווקית המהוקצעת של הספין התורן המכונה “התקציבולטור”, הזכרתי שוב את הניתוח “המדהים” הנ”ל של תקציב 2009 והעליתי בבלוג של לרמן את השאלה הבלתי נמנעת:

מדוע לעיר לכולנו אין את היושר המינימלי להתנצל על כך שזרתה חול בעיני הציבור? מדוע חסידיה של עיר לכולנו אינם דורשים ממנה יושר ואמינות? כיצד מי שמוליך את הציבור שולל יכול לבקש את אמונו?

לרמן לבסוף התייחס לשאלה וטען את התגובה הבלתי תיאמן כי “הנתונים כפי שהם מופיעים בכתבה, נכונים ומדוייקים". לרמן אף הוסיף שם כך:

“את נושא הגנים הערביים ביפו בדקתי מול חבר המועצה עומר סיקסיק ומסתבר כי ממוצע הרישום לגנים הערביים גבוה בהרבה מ-29”

מאחר וניסיון קודם שלי לקבל תשובה לשאלה כמה ילדים יש בממוצע בגנים הערבים ביפו באמצעות דוברות עיריית ת”א העלה חרס, החלטתי הפעם לנצל את הבלוג של ראש עיריית ת”א ולהפנות באמצעותו שאלה לראש מינהל חינוך דפנה לב, בתגובה לפוסט שלה שפורסם שם. שלושה ימים לאחר מכן דפנה לב פרסמה שם את התשובה להלן:

יקי שלום,

בהמשך לבקשתך להלן  נתונים של מספרי ילדים בגנים העירוניים ביפו:

שנה"ל תשס"ט: כיתות  גן ערביות 16
סה"כ 418 ילדים – ממוצע לכיתה 26.1
סה"כ כל הכיתות ביפו : 30  – 861 ילדים, ממוצע 28.7  (לא כולל ממ"ד)

שנה"ל תש"ע: כיתות גן ערביות 15
סה"כ 451 ילדים ממוצע  לכיתה 30
סה"כ כל הכיתות ביפו: 29   -     ממוצע 30.5

שים לב שכאשר רשום סה"כ כיתות ביפו יש לקחת בחשבון שכיתות הגן מעורבות.

*   בתשס"ז פורסמו נתונים  שגויים בשנתון הסטיסטי (תקן של כיתת גן עירוני לא יעלה על 35 ילדים).

כלומר, ממוצע הילדים בכיתת גן ערבית ביפו עמד בתשס”ט על 26.1 ילדים לכיתת גן, ובשנת תש”ע על 30 ילדים לכיתת גן – וזאת מתחת לממוצע של ילדים בכיתת גן בכלל יפו בשנים הנ”ל. השוו זאת ל”מציאות” המתוארת לעיל לשיטתם של “עיר לכולנו” ויואב לרמן/עומר סיקסיק.

בתשעת החודשים שחלפו מאז פרסום תעמולת הכזב של ”עיר לכולנו” חברי המועצה שלה לא מצאו לנכון לשאול את ראש מינהל חינוך את השאלה הפשוטה שאני שאלתי לעיל. בשמונת החודשים שחלפו מאז אותו דיון אנשי “עיר לכולנו” לא טרחו להתנצל על טענות האפליה הכוזבות שהפיצו במרץ מעל כל גבעה ותחת כל עץ רענן – בעוד שלאנשי “עיר לכולנו” אין כל עכבות לדרוש התנצלויות מאחרים.

לקראת הדיון במועצת העיר ב-28 לדצמבר לאישור תקציב 2010 “עיר לכולנו” בוודאי עוד תפיץ עוד ספינים ותוצרי תעמולה מהוקצעים מבית מדרשה. זה הזמן להזכיר לתושבי ת”א התמימים לא ללכת שולל אחר התעמולה והספינים של “עיר לכולנו”, ולהעביר את המסר ל”עיר לכולנו” כי לכל שבת יש מוצאי שבת, וכי הספינים שלהם בסופו של דבר יחזרו אליהם כמו בומרנג.

כיצד הספין התורן של "עיר לכולנו" – "התקציבולטור" – משמש אמצעי לתעמולה וליחסי הציבור לקידומו של דב חנין.

דב חנין ו"עיר לכולנו" שוב יצאו השבוע בספין תקשורתי – והפעם הוא נקרא "התקציבולטור", וכהרגלם הבלוגרים של "עיר לכולנו" שימשו יחד עם "הארץ" כערוצי הפצה משומנים לתעמולה, כאשר הפעם נפל בספין גם YNET. ראו כיצד בלוגרי עיר לכולנו שרים יחדיו במקהלה מתוזמרת:

• יואב לרמן
• יוחאי עילם
• עידו קינן
• שוקי גלילי

רקע: ח"כ דב חנין מחד"ש, שהפסיד לרון חולדאי בהתמודדותו לראשות עיריית ת"א בבחירות 2008, ממשיך לנגח את חולדאי כמנהיגה של סיעת "עיר לכולנו" הנמצאת באופוזיציה במועצת העיר ת"א – למרות שדב חנין אינו חבר מועצה אלא ממשיך בכהונתו בכנסת.

שם המשחק: שיפור עמדות בתודעת ציבור הבוחרים לקראת בחירות 2013.

הספין התורן: עיריית ת"א מעבירה את ספר התקציב שלה לידי חברי המועצה והעיתונות, המהווים נציגי התושבים. עיר לכולנו תבעה מהעירייה לפרסם את תקציב העירייה גם באינטרנט, למען יהא התקציב נגיש לקהל הרחב. עיריית ת"א נענתה לבסוף לדרישה ופירסמה באתר האינטרנט שלה את תקציב 2009 בקובץ PDF – בין הרשויות המעטות בישראל שעשו זאת. אך ספינולוגים מומחים כמו "עיר לכולנו" לא התבלבלו מכך שתביעתם נענתה, אלא אמרו: רגע, רגע – זה לא נחשב – זה ב-PDF ולא באקסל!

נעם הופשטטר ואלון פדן מ"עיר לכולנו" עמלו קשה, סרקו את נתוני תקציב 2006-2009 ב-OCR, טייבו את הנתונים והסבו אותם לגיליון אקסל אותו העלו לאינטרנט. אנשי השיווק של "עיר לכולנו" הפכו זאת להפקה שיווקית מהוקצעת, ודב חנין קצר את יחסי הציבור והתעמולה:

להופשטטר ולפדן מגיע בהחלט שאפו על הביצוע, ויתכן והכלי הזה, בגרסה כזו או אחרת שלו עשוי להתפתח לכלי מועיל בידיהם של חברי המועצה או מי שירצה לעשות דוקטורט בעניין תקציב העירייה. על מנת לנתח באופן מושכל תקציב מורכב כמו זה של עיריית ת"א צריך להבין היטב את החומר המוניציפאלי, לשבת עם מנהלי המחלקות בעירייה, לרדת איתם לפרטים ולהעלות בפניהם שאלות. זה תפקידם של חברי המועצה, וכך עשו למשל חברי מועצת מודיעין-מכבים-רעות כאשר למדו את נתוני תקציב 2010. אם תתן את הכלי המתוחכם ביותר בידיו של מישהו שאינו מבין את עולם התוכן, התוצאה תהיה בבל"ת.

גרוע מכך – אם תתן כלי כזה בידיהם של ספינולוגים – תקבל תעמולה אורווליאנית המציגה תמונה מעוותת של המציאות על מנת לשרת את סדר היום של הספינולוגים. קוראים לזה "לשקר עם סטטיסטיקה". כך עשתה "עיר לכולנו" בכתבת "הארץ" לעיל בנוגע לתחנות לבריאות המשפחה, וכך עשתה "עיר לכולנו" בחודש מרץ השנה, כאשר טענה על בסיס ניתוח ספר התקציב 2009 כביכול ההשקעה לילד בצפון גדולה פי שמונה מההשקעה המקבילה בילד מהדרום: 1,287 שקלים לעומת 152 שקלים – ראו פירוט בפוסט קודם בנושא.

בשני המקרים תגובת העירייה המחישה ש"עיר לכולנו" מנותקת לחלוטין מהשטח אותו היא מתיימרת לייצג, או ש"עיר לכולנו" מוליכה את הציבור שולל במתכוון.

אין ספק ש"עיר לכולנו" ודב חנין מצויינים בתעמולה אורווליאנית, בספינים ובשיווק ויראלי. הבעייה היא שלנהל עיר זו משימה שמצריכה כישורים אחרים לגמרי.

על האיפה ואיפה שמפגינים מנהיגי חד"ש בין רוצחים ערבים ליהודים.

ביום שבת צעדו בת"א מפגינים בראשות אנשי חד"ש ו"עיר לכולנו" דב חנין ויואב גולדרינג וח"כ ניצן הורוביץ ממרצ, לציון 42 שנה למלחמת ששת הימים, תחת הכותרת "גומרים עם הכיבוש – מתחילים לחיות". הנה אחד השלטים המלבבים מאותה הפגנה, "רוצחים במדים", המתייחס לחיילי צה"ל:

צילום: עופר עמרם, באדיבות YNET

המפגינים האשימו כמובן את "ממשלת ישראל סרבנית השלום" באחריות לכיבוש בשטחים, וכמובן שלא נתנו לעובדות לבלבל אותם. מלחמת ששת הימים פרצה לאחר שנאצר סגר את מצרי טיראן למעבר ספינות ישראליות, גירש את כוחות האו"מ מסיני, חתם על ברית צבאית עם ירדן, ומינה גנרל מצרי למפקד החזית המזרחית, לו הוכפפו הכוחות הירדניים. כך נוצר איום ממשי של פלישה לישראל ממזרח של כוחות משולבים במרחק 17 ק"מ בלבד מהחוף, שיכלו לבתר את ישראל לשניים, ובעקבות טבעת החנק שהוטלה על ישראל פרצה מלחמת ששת הימים.

ב-1993 חתמה ישראל על הסכם אוסלו והקימה את הרשות הפלסטינית מתוך מטרה להגיע להסדר קבע. אולם בספטמבר 2000, לאחר שערפאת חלב את הויתורים הישראלים עד תום, הוא פוצץ את ועידת קאמפ דייויד ופצח באינתיפאדה II. אשליות השלום נגוזו עם הלינץ' של ההמון הפלסטיני בשני חיילי צה"ל כפותים וחסרי אונים, כל זאת בחסות ובהשתתפות המשטרה הפלסטינית.

אתמול התבשרנו כי הפרקליטות החליטה סוף סוף להעמיד לדין את מבצעי הלינץ' בשפרעם, שהוציאו להורג את המחבל הכפות עדן נתן זאדה, לאחר שזה ביצע פיגוע ירי באוטובוס ורצח שלושה תושבים, פורק מנשקו, נכפת והיה בידי המשטרה שלא הצליחה לחלצו מהאוטובוס שהוקף ע"י ההמון הזועם. מתוך דיווח YNET:

הנאשמים שגילם נע בין 23-50 מואשמים כי נטלו חלק בהתפרעות ובתקיפת השוטרים. לשבעה מהם מיוחסים סעיפים של ניסיון רצח, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והתפרעות שסופה נזק. לחמשת הנאשמים האחרים מיוחסות שלוש עבירות – תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי והתפרעות שסופה נזק.

ח"כ דב חנין מחד"ש כזכור השתתף במחאה נגד מעצר החשודים ולמיצוי ההליכים נגדם, ואף טען שלא בוצע לינץ' בשפרעם, וכך גם ראש חד"ש, מוחמד ברכה שהגיע לישיבת חירום מיוחדת בשפרעם בעקבות ההחלטה להעמיד את הרוצחים לדין צדק. מתוך דיווח YNET:

לכינוס הגיע גם ח"כ מוחמד ברכה מחד"ש, שאמר כי יש להרגיע את המערכת ולפעול לפתרון הנושא. "זו תחושה קשה כשמושיבים את הקורבן בתא הנאשמים. אם הפרקליטות היתה באה בניקיון כפיים גם כשהמפגע היה ערבי אז הייתי מבין זאת. לצערי אנו משלמים את המחיר של הפשע אותו ביצע טרוריסט יהודי". הוא הוסיף כי יינתן סיוע המשפטי למשפחות העצורים. עוד אמר ברכה, כי בכוונתו "לארגן מסע מחאה נגד האיפה ואיפה הנהוגה במדינה".

האיפה והאיפה אינה של הפרקליטות אלא רק של מנהיגי חד"ש הגזענים, שמגוננים על רוצחים ערבים, ומשקרים לציבור מבלי להניד עפעף. הפרקליטות העמידה לדין את יורם שקולניק, תושב הר חברון שרצח במרץ 1993 מחבל פלסטיני שניסה לבצע פיגוע בילדי ביה"ס בסוסיא, לאחר שהמחבל נוטרל מנשקו והיה כפות וחסר אונים, בדיוק כמו עדן נתן זאדה בשפרעם. שקולניק הורשע ברצח ונדון למאסר עולם.

שמאל גזעני זה חד"ש ו"עיר לכולנו".

השמאל אוהב לתייג את ליברמן כגזען, אך הגזענים האמיתיים מצויים בקרב חוגי השמאל האנטי-ציוני. חגיגות עצמאות נוסח חד"ש. 

יהודה בן מאיר, ממקימי מימ"ד, כתב השבוע ב"הארץ" דברי טעם:

לא הצבעתי בעבור אביגדור ליברמן מעולם וגם לא אצביע. חלק מעמדותיו המדיניות והפוליטיות אינן מקובלות עלי, ואינני מקבל את ניסוחיו בנושאים מסוימים. עם זאת, אני מתקומם נגד הדה-לגיטימציה שחוגי השמאל מנסים לעשות לליברמן ולכל מי שקשור עמו.

אינני סבור שיש לדרוש מאזרחי ישראל הערבים הצהרת נאמנות למדינה. מה שצריך הוא לדרוש מהם את מה שנדרש מכל אזרח יהודי, דרוזי או אחר, היינו נאמנות ללא סייג למדינת ישראל ולחוקיה. אך גם אם מותר, ואולי אף צריך, לחלוק על גישתו של ליברמן ולהסתייג מהתבטאויותיו בתחום רגיש זה – הן אינן הופכות אותו לגזען. ליברמן אינו פשיסט ואיננו גזען, והצגתו ככזה גורמת עוול לו ולמי שהצביעו בעבורו ומסבה נזק רב לישראל.

שלילת זכותו של העם היהודי למדינה משלו היא גזענות. חברי כנסת מסוימים ממפלגות ערביות מדברים ללא הרף על הזכויות של העם הפלסטיני, בהן מדינה משלו. באותה נשימה הם מסרבים להכיר בישראל כבמדינתו של העם היהודי ושוללים את עצם קיומו של עם יהודי בעל זכויות לאומיות. זו הגזענות בהתגלמותה. מי שזכאי לתואר גזען הוא ג'מאל זחאלקה, אשר נוסע לוועידת השנאה בז'נווה ומגדיר את עצמו "קורבן של האפרטהייד הגזעני של ישראל", בעודו מכהן כחבר כנסת בישראל.

כתבה אחרת ב"הארץ" מספרת על חגיגות יום העצמאות של המפלגות הערביות, בכלל זה של מפלגת חד"ש, התומכת ב"התנגדות" הפלסטינית, שהריצה את דב חנין לראשות עיריית ת"א:

בזמן שהמוני בית ישראל חגגו היום (רביעי) את יום העצמאות, ציינו בציבור הערבי ישראלי את "יום הנכבה". ח"כ מוחמד ברכה, יו"ר חד"ש, ביקר במהלך היום בשרידי הכפר ספוריה (ציפורי), שממנו באה משפחתו. הוא שב על הסיסמה הידועה ליום זה: "יום עצמאותם הוא יום הנכבה שלנו"

ברכה הכריז כי הכפרים ההרוסים ייבנו מחדש: "אצבעותינו מצביעות על ערימות האבנים או העפר. פה קרה מה שקרה, אבל היום נאמר – כאן יהיה מה שחייב להיות. ההיסטוריה אולי הזניחה את זכות השיבה, אבל אנחנו לא נזנח את הזכות הזו".

בראיון עם ארי שביט ב"הארץ" מפרט דב חנין כיצד יש לממש את זכות השיבה:

מה הדרך המעשית? לקלוט חצי מיליון פליטים? לקלוט מיליון?
ישראל תצטרך להיות מוכנה לקלוט פליטים. מספר לא מבוטל של פליטים.

ומה לגבי הפליטים הפנימיים? מה לגבי אותם פלסטינים שהם אזרחי ישראל אשר גורשו מכפריהם או ברחו מהם?
ישראל חייבת ליצור מערכת של הסדרים עם הציבור הזה. אנחנו מדברים על אוכלוסייה לא קטנה. אנחנו מדברים על אזרחי ישראל שלפעמים במרחק של טווח ראייה מהבית שלהם עומד המקום שהיה שלהם. יש פה בעיות שצועקות לשמיים. קח את אקרית ובירעם לדוגמה.
אתה אומר שצריך לקומם את אקרית ובירעם ולאפשר לתושביהם לשוב אליהם?
נכון.

ומן הסתם יש עוד עשרות ואולי מאות אקרית ובירעם שכאלה.
יש עוד כפרים ערביים שצריך לאפשר לאנשים לחזור אליהם ולהקים אותם. יש מקומות שבהם זה כבר בלתי אפשרי. על הכפר יושבת עיר. אבל במקומות שזה אפשרי צריך לאפשר. יכול להיות שזה נשמע קצת מאיים שהערבים יבואו ויקימו את הכפרים שלהם מחדש. אבל צריך לראות את זה בדיוק הפוך. צריך לראות את זה כסוג של תרופה. כהחלמה. כיצירה של דינמיקה אחרת.

חגיגות הנכבה של מוחמד ברכה וחבריו בספורי בשנה שעברה הסתיימו בתקיפת שוטרים, בכלל זה פציעתם של מפקד המחוז הצפוני של המשטרה ומפקד מרחב העמקים, מידוי אבנים. שימו לב לאגרופו הקפוץ של מוחמד ברכה בתמונה הבאה מאותו אירוע בו הוא התעמת עם השוטרים:

ח"כ ברכה מתעמת עם שוטרים ביום הנכבה אשתקד (צילום: חגי אהרון, באדיבות YNET)

דומה שהולך וקרב היום בו מוחמד ברכה ישלם את המחיר על ניצול מעמדו כח"כ על מנת לתקוף, להפריע לשוטרים במילוי תפקידם ולהסית נגדם את ההמון  – מדווח השבוע YNET:

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הודיע אתמול (יום ב') כי בכוונתו להגיש כתב אישום נוסף – בכפוף לשימוע – נגד יושב ראש סיעת חד"ש, חבר הכנסת מוחמד ברכה, בטענה שהכשיל שוטרים במילוי תפקידם.

האירוע התרחש בהפגנה בנצרת לפני כשנה וחצי, בעת ביקורו של שר הביטחון אהוד ברק. יו"ר העבודה הודה לתומכיו במפלגה שבחרו בו, ומחוץ למקום הכינוס הפגינו עשרות בני משפחותיהם של הרוגי מהומות אוקטובר 2000.

במקום גם נכחו פעילי חד"ש, בהם מזכ"ל המפלגה איימן עודה. במשטרה ביקשו לעצור את עודה בחשד להפרת הסדר. "צעקתי על מפקד התחנה ואמרתי לו שזה מעשה לא אחראי", טוען ח"כ ברכה. אך לפי המשטרה, "חבר הכנסת ניסה למנוע ממפקד התחנה לבצע מעצר, תוך שהוא קורא לו 'מטומטם, תסתום את הפה'". כך אמר ראש מפלג הונאה צפון, רב-פקד אהרון גלאור.

בעוד שבועיים צפוי ברכה לבוא לשימוע אצל היועץ המשפטי בגין כתב אישום קודם שאמור להיות מוגש נגדו. זה מייחס לח"כ תקיפה והפרעה לשוטרים בעת מילוי תפקידם בשלוש הפגנות שונות, שתיים מהן התקיימו בתל אביב במהלך מלחמת לבנון השנייה, והשלישית בבילעין. כעת הוא ייאלץ כאמור להתמודד עם אישום נוסף.

הפתגם המתבקש: כול כאלב ביג'י יומו.

איך חברי הכנסת מוחמד ברכה ודב חנין סובבו את הבלוגרים התל אביבים על אצבעם הקטנה, והגדילו את כוחה של חד"ש האנטי-ציונית על חשבונה של מרצ. בחינה של התנהלות חד"ש מראה שהיא כלל אינה ראויה לתואר "שמאל אמיתי" בו היא מתהדרת.

ה-12 לאוקטובר 2000 נחרת בספרי ההיסטוריה כיום בו התפכחה החברה הישראלית מהתקווה להשגת שלום עם הפלסטינים בימינו. בתאריך זה בוצע לינץ' אכזרי ע"י עשרות שוטרים ואזרחים בתחנת המשטרה ברמאללה בשני חיילי מילואים ישראליים חסרי אונים, יוסי אברהמי וואדים נורזיץ', שתעו בדרכם בכביש 443, ושמו מבטחם במשטרה הפלסטינית אשר עצרה אותם. לאחר מכן הושלכו גופות החיילים להמון הפלסטיני שהתגודד מחוץ לתחנת המשטרה אשר גררו את הגופות ברחובות העיר, ריטשו אותן, הוציאו את קרביהם והתעללו בגופות לבלי היכר. תמונתו של עזיז צלאחה המנופף להמון בידיו המגואלות בדם הפכה סמל לברבריות של אותו אירוע:

המעשה הברברי הזה לא זכה לשום גינוי מההנהגה הפלסטינית או מגורמים בעלי משקל בחברה הפלסטינית.  התגובה הרפה של ממשלת ברק למעשה הזוועה (הפצצת בניינים ריקים של הרשות הפלסטינית) גרמה לישראלים רבים לנטוש את רה"מ אהוד ברק לטובת יו"ר הליכוד אריק שרון שהביס את ברק בפער של כ-20% בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה שנערכו כמה חודשים לאחר מכן. בבחירות שנערכו מאז (2003, 2006, 2009) השמאל רק הולך ודועך.

בתקופת ממשלת שרון החלה ישראל במצוד אחרי מבצעי הלינץ' ולבסוף נתפסו בידי צה"ל כל מבצעי הלינץ', ביניהם עזיז צלאחה, והועמדו למשפט. לצד גינויים חריפים בתקשורת הישראלית ופרסום נרחב של תמונות שצילם הצוות האיטלקי, העיתונאי גדעון לוי ניסה להסביר בראיון לקול ישראל את ההקשר הפוליטי והקונצפטואלי של המעשה. הסברו של גדעון לוי עורר מחלוקת ציבורית והעיתונאי נחום ברנע פרסם על כך מאמר ביקורת בעין השביעית בשם "מבחן הלינץ". הוא כתב כי אירועי אוקטובר 2000, היו ללוי "שעה של מבחן משולש: איזה עיתונאי אתה? איזה בן-אדם אתה? איזה ישראלי אתה…? לוי קפץ בקושי מתחת לרף". הוסיף ברנע באותו מאמר:

"הבעיה הרבה יותר מקיפה ממשגה אחד של איש אחד. היא נוגעת לשורש המושג "תקשורת שמאלנית". הימין טוען מזה שנים, שהשמאל זוכה בתקשורת לייצוג יתר. זה טבעי, משיבים העיתונאים. המקצוע דורש רגישות גבוהה לצדק, לסבל האנושי, לעוול, לדיכוי. לכן בכל הדמוקרטיות בולטים עיתונאים שניחנו בערכים ליברליים, "שמאלניים".

נתקלתי בציטוט כמעט זהה לעיל, הפעם מבלוגר תל-אביבי בהתייחס לבלוגוספירה הפוליטית הישראלית, בכתבה של יניב מגל ונועה פרג שפורסמה השבוע בגלובס אודות ההתגייסות ההמונית של בלוגרים שמאלנים במערכת הבחירות 2009 למען חד"ש והתנועה הירוקה מימד. מתוך הכתבה:

אין התאמה של ממש בין מאזן הכוחות במערכת המפלגתית לזו של עולם הבלוגים. באופן אחר ניתן לומר, כי גולש מחו"ל, לו היה נוחת באתרים הישראליים, היה חושב כי המפלגות המובילות בישראל הן התנועה הירוקה-מימד (תי"מ) וחד"ש. כך למשל, באתר בשם אפלטון, שקיבץ אליו יותר מ-100 בלוגרים פוליטיים, מסתמן כי הרוב הגדול הולך לשתי המפלגות הללו, ורק מיעוט מבוטל מזדהה עם המפלגות הגדולות.

הבלוגרים ופעילי הרשת האחרים משתי המפלגות הללו הם בוגרי הקרבות לראשות עיריית ת"א. רובם היו שם למען ח"כ דב חנין, ורשמו יחד איתו הישג מפתיע, כשרשימתו קיבלה 34% מקולות הבוחרים. עכשיו, לקראת הבחירות, הם התפצלו לתי"מ ולחד"ש.

שוקי גלילי [כותב הבלוג תל-אביב 101]: "יש בישראל עשרות אלפי בלוגרים פעילים, אבל מספר הבלוגים הפוליטיים, שהם משפיעים ופופולריים, קטן מאוד, אולי מאות בודדות. אומרים שהבלוגיספירה היא שמאלנית, אבל זה לא נכון. היא פשוט יותר רגישה לנושאים חברתיים. רוב הבלוגים הבולטים רגישים למצוקות של אנשים שלא באות לידי ביטוי במקומות אחרים."

שוקי גלילי, יחד עם בלוגרים תל-אביבים רבים אחרים (כגון יואב לרמן, יהונתן קלינגר, יוחאי עילם ושות'), התגייסו בבחירות המוניצפיליות האחרונות למען ח"כ דב חנין, מס' 3 בסיעת חד"ש, שהתמודד לראשות עיריית תל-אביב והפסיד לחולדאי שנבחר מחדש. התגייסות המונית זו נתנה לחד"ש לגיטימציה אדירה בקרב חוגי הצעירים והסטודנטים בת"א ומחוצה לה, ומן הסתם השגת לגיטמציה זו היתה סיבה מרכזית להצגת מועמדותו של דב חנין לראשות עיריית ת"א.

בבחירות 2009 אכן קצרה חד"ש את הפירות כאשר התחזקה מ-3 מנדטים ל-4 מנדטים, ונטלה את הבכורה מיריבתה מרצ שהתכווצה מ-5 מנדטים ל-3 בלבד. מתוך אתר חד"ש:

מהתוצאות עולה כי חד"ש התחזקה בבחירות הנוכחיות בצורה משמעותית ברחוב היהודי, בעיקר בקרב צעירים. בקלפיות בתל-אביב-יפו נרשמה עלייה של פי 2 עד פי 4 במספר המצביעים לחד"ש ביחס לבחירות הקודמות, בייחוד בשכונות שבהן יש ריכוז גבוה של צעירים (לב העיר ופלורנטין). בירושלים נרשמה עלייה של פי 2 בקלפיות רבות, בעיקר בשכונת רחביה בה מתגוררים סטודנטים רבים. בחיפה נרשמו עליות של כ-20% בקלפיות.

יו"ר התנועה, ח"כ מוחמד ברכה, אמר הגיב היום על התחזקותה של חד"ש: "לאחר התרסקות מר"צ, אנחנו מפלגת השמאל היחידה. זה מציב בפנינו משימות כבדות ביותר ואנחנו מתכוונים להיות ראש החץ במאבק נגד הגזענות ונגד תופי המלחמה". "עלינו ב-30 אחוז. אני מאד שבע רצון מההתחזקות שלנו בתל אביב וביישובים הערבים".

מנהיג חד"ש מוחמד ברכה הוא תושב שפרעם. באוגוסט 2005 המחבל היהודי עדן נתן זאדה רצח בפיגוע ירי ארבעה מנוסעי קו 165 בשפרעם, ופצע תשעה. שוטרים השתלטו על נתן זאדה וכפתו את ידיו, אולם בטרם הוא חולץ מהמקום והובא למשפט צדק זאדה נרצח ע"י המון ערבי זועם שביצע בו לינץ. צפו בכתבה של ערוץ 10:

בשלב בו עדן נתן זאדה נרצח ע"י ההמון הערבי בשפרעם הוא היה כפות וחסר אונים, בדיוק כמו אברהמי ונורזיץ' שנרצחו ע"י ההמון הפלסטיני ברמאללה. אנשי שמאל אמיתיים שרגישים לזכויות האזרח בוודאי יראו בכך פשע חמור שיש למצות את הדין עם מבצעיו. אך לא כך חברי הכנסת של חד"ש, המתיימרים להיות "שמאל אמיתי", שהובילו הפגנה שקראה שלא להעמיד לדין את מבצעי הלינץ' בחייל המחבל עדן נתן זאדה כפי שדיווח בשעתו YNET:

בהפגנה, אותה אירגן חבר הוועד הציבורי בשפרעם וחבר מועצת העיר מטעם חד"ש, אחמד חמדי, השתתפו גם יושב ראש חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, ח"כ חנא סוויד (חד"ש), חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה (בל"ד) וממלא-מקום ראש עיריית שפרעם, אניס משעיל.

ח"כ ברכה קרא בעצרת שלא לשפוט את הקורבן. לדבריו, "כל דקה שהיתה מאריכה את חייו של נתן זאדה היתה יכולה לגבות קורבנות נוספים מתושבי שפרעם". ח"כ ברכה אמר בעצרת כי "יד שתורם עלינו – נפעל לשבור אותה".

לשאלת ynet מדוע הוא מגן על אלו שחרצו על גורלו של נתן זאדה ללא משפט, לאחר שכביכול כבר לא היווה סכנה ליושבי האוטובוס, השיב ברכה כי "גם הנשיא כבר לא יכול לאנוס עכשיו ובכל זאת יש קונצנזוס בחברה שהוא צריך להתפטר. ישנם מקרים שזועקים לשמיים. זהו מקרה קלאסי של הגנה עצמית".

גם דב חנין הצטרף למחאה נגד מעצר החשודים בלינץ', ואף כפר בכך שבוצע בשפרעם לינץ'. מתוך הבלוג של דב חנין:

"לא נשכח ולא ניתן להשכיח שאירוע שפרעם היה טבח ולא לינץ’"

אנו מצויים בעיצומו של מאבק בין התנועה הציונית שהקימה בארץ ישראל מדינה יהודית דמוקרטית המושתתת על ערכי תרבות, חוק וסדר, לבין התנועה הערבית הלאומנית והאיסלם הקיצוני המבקשים למחוק מן המפה את המדינה היהודית ולהחיל בת"א ובשאר חלקי ישראל את ערכי ההמון של רמאללה ושפרעם.

איני בא בטענות אל מוחמד ברכה – הוא משרת את עמו ומנצל את השיטה הדמוקרטית הישראלית לקידום מטרותיו הלאומניות. הבעיה היא בעיתונאים, בבלוגרים ובשאר מעצבי דעת הקהל היהודים יפי הנפש אשר מוחמד ברכה וחבריו משתמשים בהם ככלי שרת להשגת מטרותיהם.