לאחרונה נחשפנו להתנהלות של גלנט שכללה בין היתר:

• ניצול מעמדו כמזכירו הצבאי של שרון לניהול מגעים עם המינהל ולקבלת הקצאת קרקעות חריגה
• פלישה לקרקעות
• מסירת תצהירים שאינם אמת
• הדחתו ממילואים של חושף פרשת הקרקעות, עיתונאי “מעריב” קלמן ליבסקינד
• מודעות אנונימיות לגבי פוטש כביכול של חבורת גבי אשכנזי (לא ברור מי עומד מאחורי המודעות)
• עתירה לבג”ץ נגד ביטול מינויו לרמטכ”ל, אותה הוא נאלץ למשוך לאחר שבג”ץ סרב להוציא צו ביניים נגד ביטול המינוי

השאלה המתבקשת היא: האם יואב גלנט?

gal·lant

–adjective

1. brave, spirited, noble-minded, or chivalrous: a gallant knight;a gallant rescue attempt.

2. exceptionally polite and attentive to women; courtly.

3. stately; grand: a gallant pageant.

4. showy, colorful, or stylish, as in dress; magnificent.

5. amorous; amatory.

עורך “הארץ” ומו”ל “הארץ” מסרו אמש גרסאות סותרות לחלוטין במהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 1 וערוץ 2 לגבי הימצאות מסמכים מסווגים העשויים לסכן את בטחון המדינה בידי כתב “הארץ” אורי בלאו. מי מהם משקר לציבור במצח נחושה?

עורך "הארץ” דב אלפון התראיין אמש במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 עם יונית לוי. מתוך הראיון:

יונית לוי: האם יש מסמכים נוספים שאורי בלאו קיבל מענת קם שהוא לא העביר לשב”כ?

דב אלפון: “אנחנו לא יודעים את זה, אנחנו לא יודעים את זה, ואני לא יודע אם יש לו מסמכים נוספים… בכלל, מה זה מסמכים בימינו? אה…. יש מסמכים אלקטרוניים ויש מסמכים דיגיטליים, ויש מסמכים פיזיים… ויש מסמכים סודיים שהוגדרו בהסכם והוחזרו לשב”כ…”

דב אלפון: “נראה לי סביב העניין הזה לפוצץ פרשה בבלון עצום ביום כזה, נראה לי בסופו של דבר במבחן התוצאה – הם רצו את המסמכים, אין להם מסמכים, בשביל מה כל הרעש הזה היה? רק כנראה למלא אג’נדה שלא ברור לי בשביל מה השב”כ צריך אותה.”

אולם אמש התראיין גם מו”ל הארץ עמוס שוקן במהדורת מבט עם מירב מילר וינון מגל, ובדבריו שוקן אישר כי מתנהל מו”מ עם השב”כ שמטרתו להשיב לידיו מסמכים מסווגים שנמצאים בידי בלאו:

עמוס שוקן: “הסוגיה המרכזית שלדעתנו צריכה להעסיק את השב”כ היא שהמסמכים המסווגים לא יהיו במקומות שקיומם שם יסכן את בטחון המדינה, ועם המטרה הזאת אנחנו בהחלט מזדהים. אנחנו הצענו הצעה לשב”כ כיצד לפתור את הסוגיה הזו, אך הוא דחה אותה.”

מי לדעתכם משקר לציבור במצח נחושה: עורך “הארץ” או מו”ל “הארץ”?

כך או כך, זו עוד עדות לכך שאמינות עיתון “הארץ” נמצאת בשפל המדרגה, והתעקשותו של “הארץ” להגן על כתב שלו שמחזיק בידיו מזה שנים ארכיון של מאות/אלפי מסמכים מסווגים שעלולים לסכן את בטחון המדינה היא הפקרות ממדרגה ראשונה.

התנהלותם המופקרת של ענת קם, אורי בלאו ועיתון “הארץ”, והנזק שהם גורמים לאנשי שמאל באשר הם.

היום הותרו לפרסום פרטים מפרשת ענת קם שעד כה חל עליה צו איסור פרסום. רקע מקיף לפרשה ניתן למצוא בכתבה של אורן פרסיקו בהעין השביעית, ומומלץ בחום לעקוב גם אחר הטוויטר של העין השביעית, אותו מנהל עידו קינן, אשר מרכז את שלל הדיווחים בפרשה.

תקציר הפרשה:

מכתב האישום שהוגש נגד קם עולה כי ענת קם, ששירתה כפקידת לשכה ועוזרת רל”ש אלוף פיקוד מרכז, אגרה במהלך שירותה הצבאי מעל 2,000 מסמכים צבאיים מסווגים, מתוכם מעל 700 מסמכים בסיווג סודי או סודי ביותר. סמוך לשחרורה מצה”ל במאי 2007 קם העלתה את המסמכים הנ”ל על דיסק מגנטי, אותו לקחה ללא רשות וללא סמכות לביתה.  בחודש יוני 2007 העתיקה קם את דיסק המסמכים למחשב נייד שהיה ברשותה.

תוכן המסמכים המסווגים כלל תוכניות שונות למסמכים צבאיים, סיכומי דיון שונים בצה”ל, פריסת כוחות צה”ל כולל סדר כוחות הצבא, סיכומי תחקירים, הערכות מצב, יעדים שונים של צה”ל וכו’. למותר לציין כי הגעת מידע זה לידיים עויינות עלולה לגרום נזק בטחוני חמור למדינה, וזו הסיבה שמסמכים מסווגים מאובטחים היטב בצה”ל ואין להוציא מסמכים מסווגים מחוץ לצבא, למעט באופן מאובטח היטב באמצעים המתאימים, ע”י מי שמוסמך לכך.

בחודש ספטמבר 2008 מסרה קם מאות מהמסמכים המסווגים הנ”ל לכתב הארץ אורי בלאו, לאחר שניסיון קודם שלה בקיץ 2008 למסור את המסמכים לכתב ידיעות אחרונות יוסי יהושע לא הגיע לכלל מיצוי. בעקבות כתבה של בלאו שפורסמה ב”הארץ” בנובמבר 2008 אשר התבססה על מקצת המסמכים המסווגים (המידע שפורסם במסגרת הכתבה עבר את אישור הצנזורה), פתחו המשטרה והשב”כ בנסיון להתחקות אחר מקור המסמכים המסווגים.

במסגרת החקירה הגיע השב”כ בספטמבר 2009 להסכם עם בלאו ו”הארץ” לפיו יוחזרו כחמישים מסמכים שקיבל בלאו ממדליף המסמכים (לאחר מכן נודע כי זו ענת קם) ומחשבו יועבר לרשות השב"כ ויושמד בנוכחותו (כאשר השב”כ מספק לבלאו מחשב חדש במקום זה שהושמד), בתמורה לכך שלא יהיה שימוש במסמכים שמסר לצורך העמדתו לדין או לצורך איתור המדליף, ששמו נותר עלום.

בדצמבר 2009 עצרו זרועות הבטחון את ענת קם לחקירה, ומחקירתה של קם התברר שקיים פער משמעותי בין מספר המסמכים המסווגים  שבלאו העביר לשב"כ לבין מה שבלאו קיבל בפועל מקם. המסקנה בשלב זה של זרועות הבטחון היתה כי ברשותו של בלאו ככל הנראה עדיין מאות מסמכים מסווגים, אשר הגעתם לידיים עויינות עלולה לגרום נזק בטחוני חמור למדינה.

בלאו עזב את ישראל בדצמבר 2009, ומאז לא שב לגבולותיה ככל הנראה מחשש שייעצר. לדברי גלובס, בלאו נשאר בחו”ל בעצת עיתון הארץ, אשר מממן את שהייתו בחו”ל בחודשים האחרונים. בא כוחו של בלאו ו“הארץ” מנהלים מאז מו”מ עם השב”כ לתנאי חזרתו של בלאו, מו”מ אשר לא הגיע עד כה לכלל הסכמה. ראו רקע לכך בכתבה ב-YNET.

צו איסור הפרסום הוטל ככל הנראה על מנת למנוע מידע על קיומם של מסמכים רגישים אלה בידי בלאו/”הארץ” על מנת לצמצם את הסבירות שמסמכים אלה יפלו בידי גורמים עויינים.

ככל הנראה נכון לרגע זה בידי בלאו/”הארץ” עדיין מאות מסמכים מסווגים שנגנבו מצה”ל ע”י קם, אותם בלאו/”הארץ” ממאנים להשיב לידי צה”ל והשב”כ. 

להלן דעתי:

האוזניים שומעות והראש מסרב להאמין: איזה מן הפקרות וחוסר אחריות משווע הפגינו כאן קם, בלאו ובראשם עיתון הארץ? באיזו זכות הם מחזיקים מזה שנים בחומר מסווג ורגיש שיכול להביא למותם של אזרחים וחיילים במידה ויגיע בטעות לידיים עויינות?

לא בכדי יש בצה”ל הוראות מחמירות כיצד יש לאבטח מסמכים רגישים, על מנת שלא יפלו לידיים עויינות, גם ללא כוונה. מי יודע להיכן המידע הזה יכול להתגלגל?

אני יוצא מנקודת הנחה שכוונתם של קם, בלאו והארץ היתה טובה – לחשוף ולתקן ליקויים בהתנהלות צה”ל אשר למיטב הבנתם ופרשנותם אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. אולם מי שרוממות החוק בגרונו אינו יכול להצדיק לשם כך לקיחת החוק לידיו, לעבור עבירות חמורות פי כמה על החוק, ואף לסכן בכך את בטחון המדינה ואזרחיה.

אני מסכים ב-100% עם האמירה הבאה של משרד המשפטים:

“אסור שישלו העיתונאים את עצמם כי יכולים הם לקיים מאגרי מידע של סודות מדינה רגישים. חופש העיתונות אין פירושו הפקרות ביטחונית, ואין משמעו כי עיתונאי יהא רשאי להחזיק באמתחתו מאות רבות של מסמכים מסווגים שנגנבו מצה"ל – פשוטו כמשמעו. קבלת העמדה ההפוכה, משמעה היתר לסכן חיי אדם, בשם חופש העיתונות, כביכול"

שימו לב גם לאופן השרלטני בו “הארץ” מנסה להתכחש לכך שהוא/כתבו הפקירו במשך שנים מידע מסווג ורגיש, ובתגובה לטענה הנ”ל של משרד המשפטים מסר “הארץ” ל-YNET:

תגובת "הארץ" לטענה זו: "כל הכתבות נשלחו לצנזורה הצבאית, וקיבלו את אישורה המלא".

תגובת עיתון “הארץ” לעיל היא שרלטנית ומוליכת שולל, שכן ההפקרות הבטחונית היא עם מאות המסמכים הסודיים והסודיים ביותר שלא פורסמו ואשר מוחזקים מזה שנים בידי כתב “הארץ” אורי בלאו – אותו עיתון “הארץ” מגבה ומממן – ואשר מסרב למסור חזרה את המסמכים לידי השב”כ.

אורן פרסיקו מדווח בעין השביעית כי עיתון “הארץ” סירב להשתתף בהוצאות הגנתה המשפטית של קם:

להגנתה שכרה קם את שירותיו של עורך הדין איתן להמן. מאוחר יותר הצטרף לצוות ההגנה גם עורך הדין אביגדור פלדמן, בעל ניסיון עשיר בייצוג נאשמים בעבירות ביטחון. עיתון "הארץ" לא הצטרף להגנתה. בימים אלה נשקלת האפשרות בצוות ההגנה של קם לתבוע את עיתון "הארץ" במטרה לאלצו להשתתף בעלויות הייצוג המשפטי.

שימו לב גם לנזק שהתנהלותם המופקרת של קם, בלאו ועיתון ”הארץ” גורמת לאנשי שמאל באשר הם – בקצב הזה מי שיזדהה עם השמאל לא יוכל לקבל סיווג בטחוני או למלא תפקידים בטחוניים רגישים. מתוך דיווח הארץ על מסיבת העיתונאים שקיים ראש השב”כ, יובל דיסקין:

ראש השב"כ נשאל מדוע שיבץ צה"ל את קם, שלדברי עיתונאים היתה מעורבת לפני גיוסה בפעילות ארגוני שמאל, בלשכה כה רגישה. הוא אמר כי מצה"ל נאמר לו שקם עברה אבחון ביטחוני ונבדקה ברמה הנדרשת לתפקיד. יחד עם זאת, מאז חשיפת הפרשה הנחה הרמטכ"ל על שינויים בתהליך הסיווג הביטחוני.

מוסר השכל: מטומטם מי שעושה עסקים עם “הארץ”.

נתניהו מכריז מלחמה על התקשורת. האם המהלך הזה יחזור אליו כבומרנג?

“הארץ” מדווח בפרסום בלעדי כי ראש הממשלה בנימין נתניהו ואשתו שרה הגישו תביעה בגין לשון הרע בסך מיליון שקל לבית משפט השלום בירושלים נגד עיתון "מעריב", בעקבות הפרסום בעיתון בסוף השבוע שעסק בהדחת גנן מבית ראש הממשלה:

ביום שישי פירסם עיתון "מעריב" ידיעה לפיה עם כניסת הזוג נתניהו לבית ראש הממשלה, הודח "החצרן, יהודי מבוגר, בן למעלה מ-70, אב שכול, שהיה מגרף את העלים היבשים ועוסק בעבודת גננות אלמנטרית תמורת פחות משכר מינימום".
לטענת בני הזוג נתניהו, באמצעות עורך הדין דוד שימרון, הגנן עדיין מועסק בבית ראש הממשלה.  מ"מעריב" טרם נמסרה תגובה.

במקביל, הגישו ראש הממשלה ורעייתו תלונה למועצת העיתונות נגד העיתון "ידיעות אחרונות", על כך שפירסם את תביעתה של עוזרת הבית ליליאן פרץ נגדם, לפני שהתקבלה תגובתם בנושא.

זו עליית מדרגה חמורה כאשר ראש הרשות המבצעת ממהר לתבוע בסכומי עתק את כלב השמירה של הדמוקרטיה.

הגשת תביעה בסכום כה גבוה ותוך זמן קצר ממועד הפרסום (במקום למצות אפיקים אחר של תיקון/התנצלות) מעידה על מטרה אחת: להטיל מורא על העיתונות מלהתעסק עם נתניהו.

נתניהו אינו אדם פשוט אלא ראש ממשלת ישראל, והוא יכול בנקל להתמודד עם פרסום מוטעה של עיתון באמצעות לשכת הדוברות שלו והנגישות הגבוהה שלו לתקשורת.

כולי תקווה שנסיונו של נתניהו להטיל מורא על התקשורת יתגלה כחרב פיפיות.

גם לאחר שבית המשפט פסק לטובת סרן ר’, אילנה דיין מסרבת להודות בטעותה.  

היום התפרסם פסק דין המשתרע על 130 עמודים בפרשת תביעת הדיבה של סרן ר’ נגד אילנה דיין ותוכנית “עובדה” של ערוץ 2. מדווח “מעריב” NRG:

אילנה דיין והתוכנית "עובדה" תשלם 300 אלף שקל פיצויי לשון הרע לסרן ר', בעקבות הכתבה שהציגה אותו כמעורב במותה של ילדה פלסטינית בפרשה שהתרחשה במוצב גירית – כך קבע הבוקר בית המשפט המחוזי בירושלים. השופט נועם סולברג חייב בנוסף את אילנה דיין ואת צוות התוכנית עובדה, שהופעלה על ידי הזכיינית לשעבר "טלעד", בהוצאות משפט בסך 80 אלף שקל.

השופט סולברג קבע כי דיין ועובדה פרסמו דברי לשון הרע חמורים על הקצין. "ברגע קטון – שבע עשרה דקות שידור – הפך הקצין מלוחם עז נפש לבריון ערל לב. ממפקד המסתער בראש חייליו לנוכח פני אויב, להורג ילדה בדם קר. מאדם שהקפיד על רגישות מיוחדת כלפי ילדים, גם בשעת פעילות מבצעית, כפי שסיפר לאחר זיכויו, הפך לפושע מלחמה, מתיר את דמם של פעוטות. כל השומע תצילנה שתי אוזניו. הפער הזה, הקוטביות הזו, הופכים את דברי לשון הרע שפורסמו בכתבה לחמורים", נכתב בפסק הדין.

השופט חייב את התוכנית לתקן את להודיע על דבר זיכויו המלא של סרן ר' לבית הדין הצבאי, ולבשר במהלך התוכנית גם את עיקרי הכרעת הדין, תוך ציון העובדה שעדויות החיילים נגד סרן א' נמצאו שקריות.

פסק הדין מורה למערכת "עובדה" להבהיר לצופים כי הכתבה ששודרה העבירה מסר שגוי בנוגע להתנהגות הקצין ולהתנהגותם של חייליו, לציין כי תיאור המנוחה, אימאן אל-המס, כילדה תמימה שהיתה בדרכה לבית הספר היה שגוי, שהמניע לפתיחה באש היה הסכנה שחשו הלוחמים, שהירי נעשה כדי לסכל מתקפה, שסרן ר' רץ חשוף לצלפי רפיח בחירוף נפש, ושבמהלך האירוע פגע כדור צלף באחד הקצינים.

אני זוכר היטב את הפרשה שפרצה לתודעה בשנת 2004, אשר שירתה אז את שונאי ישראל ברחבי העולם, שמיהרו לעשות דמוניזציה לקצין הישראלי, כביכול קציני צה”ל נהנים להרוג ילדות פלסטיניות ולבצע בהם ווידוא הריגה. רצח האופי שנעשה לקצין היה מקומם, מילא ששונאי ישראל עושים זאת – מה שמקומם היה לראות אנשי תקשורת בארץ שופכים את דמו של סרן ר’, שהוא וחבריו מחרפים את נפשם מדי יום על מנת לאפשר לכולנו להמשיך בבטחה בשגרת יומינו.

קודם כל אני שמח היום בשביל סרן ר’ שהאמת יצאה לאור באופן כה חד וברור, וכל הכבוד לשופט נועם סולברג על פסק הדין הזה. אני חייב להודות שמעולם לא נמניתי עם מעריציה של אילנה דיין, שכן מאז ותמיד הצטיירה בעיני כאדם יהיר ומתנשא, החושבת שהיא חכמה יותר מכולם.

על כל מי שעוסק בעיתונאות חלה חובת הזהירות, על אחת וכמה מי שיש לו הרייטינג של ערוץ 2 ו“עובדה”. במקרה של סרן ר’, ועל פי ויקיפדיה גם במקרים נוספים, אילנה דיין ומערכת עובדה כשלו באופן חמור בחובת הזהירות.

אולם מה שחמור בעיני יותר מכל הוא שגם לאחר שהתחוור שהם טעו, אילנה דיין ומערכת “עובדה” לא תקנו את טעויותיהם ולא דיווחו על כך לציבור הצופים שלהם. מערכת “עובדה” גם מעולם לא בישרה לקהל הצופים על כך שסרן ר’ זוכה מאשמה לאחר שהתחוור כי חייליו טפלו עליו עלילת שקר – וגילוי זה אירע לפני ארבע שנים.

ערוץ 7 הביא אז דוגמא למניפולציה המכוערת של אילנה דיין:

עוד מזכיר כתבנו כי זמן קצר לאחר פרסום הפרשה שודרה בתכניתה של אילנה דיין 'עובדה' בערוץ השני של הטלוויזיה כתבה ובה נראה היה כאילו החיילים יורים ללא הרף לעבר הילדה גם כאשר ידוע להם שמדובר בילדה וגם כאשר נשמעות קריאות בקשר לחדול את האש. מאוחר יותר הוברר כי הקלטת "בושלה", כהגדרת דוברת צה"ל באותם ימים, והתמונות של הירי נלקחו מאירוע אחר, אליהם "הולבשו" קולות ירי מא"ג ועל כל אלה "נתפרו" בעריכת וידאו קולות במכשיר הקשר המזהים, לכאורה, את הדמות כילדה תמימה. ה"בישול" המדובר יצר בלב הצופים אשליה כאילו אכן הקצין יורה למרות שברור לו שמדובר בילדה ההולכת לבית הספר.

איור: סיון בן יוסף

אולם אילנה דיין המשיכה לסרב בתקיפות להודות בטעותה. גם היום, לאחר פסק הדין הזה שמגיע לאחר חמש שנות מאבק של סרן ר’ לטיהור שמו, זה מה שהיה לאילנה דיין ולמערכת “עובדה” לומר:

“אנו סבורים שפסק הדין שגוי וגדוש בקביעות שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונות העיתונות החופשית ועם ערכיה של חברה דמוקרטית כפי שבאו לידי ביטוי בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון. מערכת עובדה שומרת לעצמה את הזכות לערער עליו בפני ערכאה גבוהה יותר. ההחלטה בנדון תתקבל בימים הקרובים.”

במקום להכות על חטא ולהתנצל על הפגיעה הקשה שפגעה בסרן ר’, אילנה דיין בשלה.

"מְכַסֶּה פְשָׁעָיו, לֹא יַצְלִיחַ; וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם:" – משלי כ”ח, פסוק י”ג

אילנה דיין שבויה בחטא ההיבריס, וכמו לואי ה-14 אשר לו מיוחס המשפט "המדינה – זה אני" ("L'État, c'est moi"), אילנה דיין סבורה שהיא היא התגלמות העיתונות.

נחיה ונראה אם ציבור הצופים של אילנה דיין יגמול לה בהתאם.

רמיסת זכויות הפרט באמצעות פרסום תמלילי האזנות סתר על מנת להשפיע על הליך איתור יועץ המשפטי לממשלה וקביעת סמכויותיו. זו בושה וחרפה לכל הנוגעים בדבר, ובראשם עיתון "הארץ" המתיימר להיות אביר זכויות הפרט.

הכתבה הראשית בעיתון "הארץ" הבוקר עוסקת בפרסום של תמלילי שיחות פרטיות שמקורן בהאזנות סתר שבוצעו ע"י המשטרה לדודי אפל בשנת 1999 במטרה להטיל דופי בח"כ יריב לוין, תושב מודיעין, אשר מונה בשבוע שעבר כנציג הכנסת לועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה. מתמלילי השיחות עולה כי לוין ניהל מו"מ עם אפל על תמיכה במינויי דיינים שאפל חפץ במינויים. יצויין כי מינויים אלה מעולם לא יצאו לפועל.

ח"כ יריב לוין מסביר בתגובה כי באותה עת התנהלו בחירות לראשות לשכת עורכי הדין כאשר הוא תמך במועמדותו של שלמה כהן לראשות הלשכה, וכתוצאה מכך הופעלו עליו לחצים כבדים מקבוצה יריבה אשר דודי אפל היה שליחם, וכי השיחות שהוא ניהל עם אפל נועדו כטקטיקת מו"מ מכוונת מראש להדוף לחצים אלה. לוין מדגיש כי הוא היה מחוייב לעשות את מה שחייבה טובת שולחיו עורכי הדין, קרי לתמוך בקואליציה בראשות שלמה כהן, וכך הוא גם נהג בפועל בכל שנות כהונתו בלשכה.

קטעים מהשיחות הנ"ל כלולים במסגרת בקשות של המשטרה לצווי האזנה לקווים בביתו של אפל, שהוגשו כחלק מחקירה שנפתחה נגד דודי אפל בחשד שהוא עומד מאחורי האזנות בלתי חוקיות שבוצעו לשר אלי ישי בשנת 98' על רקע מאבקי הכוח הפנימיים בתוך תנועת ש"ס. הבקשות לצווי האזנה אלה הוגשו כעדויות לבית המשפט במסגרת משפטו של דודי אפל המתנהל בשנים האחרונות, ע"י עו"ד ליאורה גלט ברקוביץ' שלמרבה האירוניה משמשת כיום כפרקליטת ההגנה של דודי אפל.

מדובר באותה עו"ד גלט ברקוביץ' אשר הדליפה מפרקליטות המדינה סמוך לבחירות 2003 לעיתון "הארץ" את דבר חקירתו החסויה של ראש הממשלה אריאל שרון בפרשת סיריל קרן, ואף העבירה לכתב "הארץ" ברוך קרא עותק מהבקשה לחיקור דין שנשלחה לסיריל קרן בדרום אפריקה. מתוך ויקיפדיה:

היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין אמר לאחר מכן כי "זו הייתה הדלפה יזומה ואידאולוגית – והיא נכשלה", וכן "העיקר הוא שהייתה הדלפה שיכלו להיות לה תוצאות קשות – עירוב של חקירה עם פוליטיקה ותיק שאולי היה מתנהל על ידי האדם שהדליף. זו פרקליטה שנכשלה בתפקידה… מדובר באידאולוגיה של השקפות אישיות ולא אכנס ליותר מזה". גם פרקליטת המדינה עדנה ארבל הוקיעה את ההדלפה.

גלט-ברקוביץ' הושעתה מעבודתה מיד עם פרסום הפרשה. היא הועמדה לדין פלילי והורשעה במסגרת עסקת טיעון בעבירה של "גילוי בהפרת חובה". היא נדונה ל-8 חודשי מאסר על תנאי ונקנסה ב-10,000 שקל. גלט-ברקוביץ אף התפטרה משירות המדינה ולא הועמדה לדין משמעתי (מה שהיה יכול לפגוע בפנסיה שלה). בהליך נפרד של לשכת עורכי הדין נשלל רישיונה לשנה וחצי. השופטת במשפטה הפלילי חיותה כוחן אמרה כי גלט-ברקוביץ' הודתה במשטרה כי מטרתה הייתה להשפיע על ציבור הבוחרים וכי "מעשיה חרגו מהאיזון בין ההדלפה לזכות הציבור לדעת".

כעת יש לנו סיפור דומה – מידע מהאזנות סתר שמוצא את דרכו לעיתון הארץ, כאשר המטרה היא להשפיע על הליך איתור יועץ משפטי לממשלה ולמנוע את הפיצול בסמכויות היועץ המשפטי אשר בו תומך ח"כ לוין ולו מתנגדת במרץ הפרקליטות.

מעשה הנבלה בפרשה זו הוא פרסום תמלילי שיחות פרטיות שהוקלטו במסגרת האזנות סתר  שאושרו ע"י בית המשפט במסגרת חקירה של חשוד בפלילים, על מנת להכפיש צד ג' שמעולם לא היה תחת חשד או חקירה. המשטרה והפרקליטות מעולם לא מצאו לנכון אפילו לחקור את יריב לוין בגין תמלילי שיחות אלה, אך תמלילי האזנות סתר אלה נחשפים במסגרת הליך משפטי ומגיעים לעיתון הארץ המתיימר להיות אביר זכויות הפרט, והוא כמובן ממהר לפרסם תמלילי האזנות סתר אלה ברבים במטרה להכפיש את יריב לוין תוך רמיסת זכויות הפרט שלו, מן הסתם מכיוון שעמדותיו של לוין בסוגיית סמכויות היועץ המשפטי לממשלה מנוגדות לאלו של עיתון "הארץ".

זו בושה וחרפה לכל מי המעורבים בדבר, בראשם עיתון "הארץ".

עדכון: ביום למחרת אף יצא עיתון "הארץ" במאמר מערכת הדורש את התפטרותו של לוין מהוועדה לאיתור יועץ משפטי.

גילוי נאות: אני מכיר את תושב עירי ח"כ יריב לוין ממערכת הבחירות שהתנהלה לראשות עיריית מודיעין (לוין מקורב לחיים ביבס, ראש עיריית מודיעין, ושימש כראש מטה יום הבחירות שלו), והרושם שלי מהיכרותי עם לוין הוא שמדובר באדם איכותי, ישר והגון.

עדכון: פוסט זה תוקן לאחר פרסומו על מנת לשקף את העובדה כי בקשות המשטרה לצווי ההאזנה לדודי אפל נחשפו לאחר שהוגשו כעדויות לבית המשפט במהלך משפטו של דודי אפל ע"י עו"ד ליאורה גלט ברקוביץ', המשמשת כיום כפרקליטת ההגנה של דודי אפל.

על האיפה ואיפה שמפגינים מנהיגי חד"ש בין רוצחים ערבים ליהודים.

ביום שבת צעדו בת"א מפגינים בראשות אנשי חד"ש ו"עיר לכולנו" דב חנין ויואב גולדרינג וח"כ ניצן הורוביץ ממרצ, לציון 42 שנה למלחמת ששת הימים, תחת הכותרת "גומרים עם הכיבוש – מתחילים לחיות". הנה אחד השלטים המלבבים מאותה הפגנה, "רוצחים במדים", המתייחס לחיילי צה"ל:

צילום: עופר עמרם, באדיבות YNET

המפגינים האשימו כמובן את "ממשלת ישראל סרבנית השלום" באחריות לכיבוש בשטחים, וכמובן שלא נתנו לעובדות לבלבל אותם. מלחמת ששת הימים פרצה לאחר שנאצר סגר את מצרי טיראן למעבר ספינות ישראליות, גירש את כוחות האו"מ מסיני, חתם על ברית צבאית עם ירדן, ומינה גנרל מצרי למפקד החזית המזרחית, לו הוכפפו הכוחות הירדניים. כך נוצר איום ממשי של פלישה לישראל ממזרח של כוחות משולבים במרחק 17 ק"מ בלבד מהחוף, שיכלו לבתר את ישראל לשניים, ובעקבות טבעת החנק שהוטלה על ישראל פרצה מלחמת ששת הימים.

ב-1993 חתמה ישראל על הסכם אוסלו והקימה את הרשות הפלסטינית מתוך מטרה להגיע להסדר קבע. אולם בספטמבר 2000, לאחר שערפאת חלב את הויתורים הישראלים עד תום, הוא פוצץ את ועידת קאמפ דייויד ופצח באינתיפאדה II. אשליות השלום נגוזו עם הלינץ' של ההמון הפלסטיני בשני חיילי צה"ל כפותים וחסרי אונים, כל זאת בחסות ובהשתתפות המשטרה הפלסטינית.

אתמול התבשרנו כי הפרקליטות החליטה סוף סוף להעמיד לדין את מבצעי הלינץ' בשפרעם, שהוציאו להורג את המחבל הכפות עדן נתן זאדה, לאחר שזה ביצע פיגוע ירי באוטובוס ורצח שלושה תושבים, פורק מנשקו, נכפת והיה בידי המשטרה שלא הצליחה לחלצו מהאוטובוס שהוקף ע"י ההמון הזועם. מתוך דיווח YNET:

הנאשמים שגילם נע בין 23-50 מואשמים כי נטלו חלק בהתפרעות ובתקיפת השוטרים. לשבעה מהם מיוחסים סעיפים של ניסיון רצח, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והתפרעות שסופה נזק. לחמשת הנאשמים האחרים מיוחסות שלוש עבירות – תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי והתפרעות שסופה נזק.

ח"כ דב חנין מחד"ש כזכור השתתף במחאה נגד מעצר החשודים ולמיצוי ההליכים נגדם, ואף טען שלא בוצע לינץ' בשפרעם, וכך גם ראש חד"ש, מוחמד ברכה שהגיע לישיבת חירום מיוחדת בשפרעם בעקבות ההחלטה להעמיד את הרוצחים לדין צדק. מתוך דיווח YNET:

לכינוס הגיע גם ח"כ מוחמד ברכה מחד"ש, שאמר כי יש להרגיע את המערכת ולפעול לפתרון הנושא. "זו תחושה קשה כשמושיבים את הקורבן בתא הנאשמים. אם הפרקליטות היתה באה בניקיון כפיים גם כשהמפגע היה ערבי אז הייתי מבין זאת. לצערי אנו משלמים את המחיר של הפשע אותו ביצע טרוריסט יהודי". הוא הוסיף כי יינתן סיוע המשפטי למשפחות העצורים. עוד אמר ברכה, כי בכוונתו "לארגן מסע מחאה נגד האיפה ואיפה הנהוגה במדינה".

האיפה והאיפה אינה של הפרקליטות אלא רק של מנהיגי חד"ש הגזענים, שמגוננים על רוצחים ערבים, ומשקרים לציבור מבלי להניד עפעף. הפרקליטות העמידה לדין את יורם שקולניק, תושב הר חברון שרצח במרץ 1993 מחבל פלסטיני שניסה לבצע פיגוע בילדי ביה"ס בסוסיא, לאחר שהמחבל נוטרל מנשקו והיה כפות וחסר אונים, בדיוק כמו עדן נתן זאדה בשפרעם. שקולניק הורשע ברצח ונדון למאסר עולם.

שמאל גזעני זה חד"ש ו"עיר לכולנו".