ביבי-ווטש

ארבע תשובות שרלטניות של “הארץ” לשאלות נפוצות בפרשת ענת קם.

בתגובה לביקורת הציבורית הנוקבת על התנהלותו בפרשת קם, פרסם הבוקר עיתון “הארץ” מאמר לא חתום בו הוא מתיימר להשיב על ארבע שאלות נפוצות בפרשת קם. אולם ניתוח תשובותיו של “הארץ” לשאלות הנ”ל מעלה כי הוא ממשיך להוליך את הציבור שולל.

להלן תקציר תשובות “הארץ” לשאלות וניתוחן:

1. האם ההתעקשות של "הארץ" להגן על הכתב שלו ועל מקורותיו בפרשת ענת קם מסכנת את ביטחון המדינה?

“הארץ”: “מובן שלא. כל הכתבות אשר פרסם אורי בלאו ב"הארץ" על סמך המסמכים שבידו נשלחו לצנזורה הצבאית ואושרו על ידה לפני הפרסום, כחוק.”

תשובת “הארץ” לעיל היא שרלטנות לשמה, שכן הסיכון הבטחוני אינו נובע מאותם מתי מעט מסמכים ששימשו להכנת כתבות אשר עברו דרך הצנזורה, אלא מההפקרות בכך שכתב “הארץ” מחזיק בידו מזה שנים ארכיון מסמכים גנובים המונה מאות/אלפי מסמכים מסווגים הכוללים מידע מסווג ומפורט אשר במידה ויגיעו לידי גורמים עויינים עלולים לפגוע בחיי אדם, בכלל זה מידע על סדרי כוחות צה”ל ותוכניות מבצעיות עתידיות.

כך למשל אחד המסמכים שגנבה ענת קם היה פקודת המבצע של “עופרת יצוקה”, כמה חודשים לפני שיצא לפועל. לו היה מסמך זה מגיע לידי החמאס לפני המבצע, הוא היה נערך לתוכנית המתקפה של צה”ל בעזה, והתוצאה קרוב לוודאי היתה עשרות/מאות חיילים הרוגים.

2. האם כתב "הארץ" אורי בלאו מחזיק במסמכים מסווגים, ומדוע שלא יעביר אותם לרשות השב"כ?

“הארץ”: “אורי בלאו נסע לחופשתו בחו"ל כשאין באמתחתו שום מסמך מסווג, אך כמו כל עיתונאי חוקר אחר הוא מחזיק במסמכים אשר עליהם הוא מבסס את כתבותיו.”

עיתון “הארץ” מאשר למעשה לעיל כי אורי בלאו מחזיק בידיו מסמכים מסווגים שהוא לא החזיר לשב”כ, בניגוד מוחלט לדברי עורך העיתון דב אלפון בראיון ליונית לוי בערוץ 2 בו הוא טען כי אין ל”הארץ” ידיעה האם בידי בלאו מסמכים שהוא לא החזיר לשב”כ.

מתוך המשך תשובת “הארץ” לשאלה 2:

“על רקע זה הוגדרו בהסכם בין אורי בלאו לשב"כ הקריטריונים שלפיהם ייבחרו המסמכים שאותם יש להעביר לשב"כ, ואורי בלאו סבור שהוא אכן נהג על פי ההסכם: הוא העביר עשרות מסמכים מסווגים העונים לקריטריונים אלה, ולמערכת הביטחון לא היתה שום תלונה על הבחירה. חודשים אחר כך, טען השב"כ שענת קם, החשודה בהעברת המסמכים לידי אורי בלאו, מסרה לאורי בלאו אלפיים מסמכים. בינתיים ירד המספר הזה לכ-700 מסמכים אשר אכן עונים לסיווג "סודי" ומעלה.“

כאשר בלאו העביר לשב”כ את 49 המסמכים בספטמבר 2009, השב”כ סמך על יושרו של בלאו ועל עמידתו בתנאי ההסכם, שכן לא היה אז לשב”כ מידע על כמה מסמכים נמסרו לו ע”י מקורותיו. רק בדצמבר 2009, לאחר שענת קם נעצרה לחקירה ע”י השב”כ ועל פי הדיווחים קם שיתפה פעולה באופן מלא עם חוקריה, התחוור לשב”כ כי לדבריה נמסרו לבלאו מאות/אלפי מסמכים מסווגים, אותם הוא לא החזיר לידי השב”כ. לפיכך הטענה כי “למערכת הבטחון לא היתה שום תלונה על הבחירה” היא טענה שרלטנית של “הארץ”.

טענה שרלטנית נוספת של “הארץ” בפיסקה לעיל נוגעת לטענה כביכול ירד מספר המסמכים המסווגים שנמסרו ע”י קם לבלאו מ-2,000 ל-700 מסמכים, מה שמתפרש לרמיזה לחוסר אמינותו של השב”כ לגבי מספר המסמכים המסווגים. אולם לפי כתב האישום מדובר עדיין ב-2,000 מסמכים מסווגים, מתוכם 700 בסיווג סודי או סודי ביותר, ואילו השאר הם מסמכים בסיווג שמור או אחר.

3. מדוע אורי בלאו אינו חוזר ארצה להסביר את כל זה?

“הארץ”: “שובו של אורי בלאו ארצה במצב זה עלול לחזק את התביעה נגד ענת קם, אשר בין עדי התביעה בכתב האישום נגדה מופיע כבר עיתונאי אחד, כתב "ידיעות אחרונות" יוסי יהושע. עם ההודעה של השב"כ לפיה בכוונתו לחקור את בלאו עם הגעתו, לשלוח אותו לפוליגרף, לתת את כל ארכיון המסמכים שלו לבדיקה ולעצור אותו למקרה שלא ישיב על כל השאלות שיישאל בדבר מקורותיו העיתונאיים, החליט "הארץ" להורות לבלאו להישאר בחו"ל עד לסיומו של המשא ומתן, שתכליתו להבטיח את קיום ההסכם שנחתם בין "הארץ" לשב"כ.”

נוגעת ללב “המסירות” כביכול של “הארץ” לענת קם, בעוד ש”ידיעות אחרונות” מדווח כי מקורביה של ענת קם טוענים כי פרסום המסמכים המצולמים ע”י “הארץ” במסגרת כתבתו של בלאו בנובמבר 2008 נעשה בניגוד מפורש לבקשתה של ענת קם אשר חששה כי הדבר יביא לחשיפתה. לדברי חדשות ערוץ 10, שבוע לפני מבצע "עופרת יצוקה" הגיש בלאו לצנזורה את התכנית המבצעית של צה"ל לפעולה ברצועת עזה בכוונה לפרסמה

פעולות מתריסות וחסרות אחריות אלה של “הארץ” הן שהביאו ככל הנראה לפתיחת חקירת השב”כ בעקבותיה נחשפה ענת קם והועמדה לדין. כמו כן לדברי העין השביעית “הארץ” מסרב להשתתף בהוצאות הגנתה של קם. עם חברים “דואגים” כמו “הארץ” מי צריך אויבים?

אולם המשך הפיסקה לעיל עונה על השאלה – בלאו אינו חוזר לארץ משום שהוא חושש לשלם את המחיר האישי בגין התנהלותו חסרת האחריות, ובינתיים “הארץ” מנהל מו”מ שתכליתו למנוע מהכתב שלו להיענש.

4. האם אפשר מבחינתכם להבטיח את ביטחון המדינה מבלי לפגוע במקורות עיתונאיים שלכם?

“הארץ”: “אפשר בהחלט. השילוב הזה עבד וימשיך לעבוד, כי חשוב להבטיח את המשך קיומו. לפיכך העביר "הארץ" הצעה נוספת, אשר נועדה להבטיח את החזרת המסמכים המסווגים הדרושים לשב"כ מבלי לסכן את המקורות אשר העבירו לאורי בלאו את המסמכים הללו.”

על פי הפרסומים בפרשה כתב “הארץ” מחזיק בידיו מאז ספטמבר 2008 במאות/אלפי מסמכים מסווגים שנמסרו לו ע”י ענת קם. בספטמבר 2009 החזיר בלאו לשב”כ 49 מסמכים מסווגים, ומאז דצמבר 2009 מנהלים בלאו ו”הארץ” מו”מ עם השב”כ על תנאי השבת מסמכים מסווגים נוספים המוחזקים ע”י בלאו, ככל הנראה מדובר במאות/אלפי מסמכים, העלולים לסכן את בטחון המדינה וחיי חייליה ואזרחיה במידה ויפלו לידיים עויינות. העובדה כי במשך זמן כה רב כתב “הארץ” בגיבוי העיתון מצפצף על דרישות השב”כ וממשיך להחזיק בידיו את ארכיון המסמכים המסווגים הנ”ל היא הפקרות לשמה וניצול ציני של מעמד העיתונות בישראל.

תשובותיו של “הארץ” בכתבה לעיל, המזלזלות באינטליגנציה של הציבור, מעידות כי בעיתון “הארץ” חושבים כנראה שהוא כבר אינו עיתון לאנשים חושבים.

פופולריות: 89% (ראו הסבר כאן)

____________________________________________________________
נהניתם מהפוסט הזה? אתם מוזמנים לשתף בו אחרים. ניתן להירשם כאן לקבלת פוסטים חדשים בבלוג ישירות לתיבת המייל שלכם או להתעדכן ב-RSS .