ישמור אותנו השם ממטומטמים
8 באפר', 2010
התנהלותם המופקרת של ענת קם, אורי בלאו ועיתון “הארץ”, והנזק שהם גורמים לאנשי שמאל באשר הם.
היום הותרו לפרסום פרטים מפרשת ענת קם שעד כה חל עליה צו איסור פרסום. רקע מקיף לפרשה ניתן למצוא בכתבה של אורן פרסיקו בהעין השביעית, ומומלץ בחום לעקוב גם אחר הטוויטר של העין השביעית, אותו מנהל עידו קינן, אשר מרכז את שלל הדיווחים בפרשה.
תקציר הפרשה:
מכתב האישום שהוגש נגד קם עולה כי ענת קם, ששירתה כפקידת לשכה ועוזרת רל”ש אלוף פיקוד מרכז, אגרה במהלך שירותה הצבאי מעל 2,000 מסמכים צבאיים מסווגים, מתוכם מעל 700 מסמכים בסיווג סודי או סודי ביותר. סמוך לשחרורה מצה”ל במאי 2007 קם העלתה את המסמכים הנ”ל על דיסק מגנטי, אותו לקחה ללא רשות וללא סמכות לביתה. בחודש יוני 2007 העתיקה קם את דיסק המסמכים למחשב נייד שהיה ברשותה.
תוכן המסמכים המסווגים כלל תוכניות שונות למסמכים צבאיים, סיכומי דיון שונים בצה”ל, פריסת כוחות צה”ל כולל סדר כוחות הצבא, סיכומי תחקירים, הערכות מצב, יעדים שונים של צה”ל וכו’. למותר לציין כי הגעת מידע זה לידיים עויינות עלולה לגרום נזק בטחוני חמור למדינה, וזו הסיבה שמסמכים מסווגים מאובטחים היטב בצה”ל ואין להוציא מסמכים מסווגים מחוץ לצבא, למעט באופן מאובטח היטב באמצעים המתאימים, ע”י מי שמוסמך לכך.
בחודש ספטמבר 2008 מסרה קם מאות מהמסמכים המסווגים הנ”ל לכתב הארץ אורי בלאו, לאחר שניסיון קודם שלה בקיץ 2008 למסור את המסמכים לכתב ידיעות אחרונות יוסי יהושע לא הגיע לכלל מיצוי. בעקבות כתבה של בלאו שפורסמה ב”הארץ” בנובמבר 2008 אשר התבססה על מקצת המסמכים המסווגים (המידע שפורסם במסגרת הכתבה עבר את אישור הצנזורה), פתחו המשטרה והשב”כ בנסיון להתחקות אחר מקור המסמכים המסווגים.
במסגרת החקירה הגיע השב”כ בספטמבר 2009 להסכם עם בלאו ו”הארץ” לפיו יוחזרו כחמישים מסמכים שקיבל בלאו ממדליף המסמכים (לאחר מכן נודע כי זו ענת קם) ומחשבו יועבר לרשות השב"כ ויושמד בנוכחותו (כאשר השב”כ מספק לבלאו מחשב חדש במקום זה שהושמד), בתמורה לכך שלא יהיה שימוש במסמכים שמסר לצורך העמדתו לדין או לצורך איתור המדליף, ששמו נותר עלום.
בדצמבר 2009 עצרו זרועות הבטחון את ענת קם לחקירה, ומחקירתה של קם התברר שקיים פער משמעותי בין מספר המסמכים המסווגים שבלאו העביר לשב"כ לבין מה שבלאו קיבל בפועל מקם. המסקנה בשלב זה של זרועות הבטחון היתה כי ברשותו של בלאו ככל הנראה עדיין מאות מסמכים מסווגים, אשר הגעתם לידיים עויינות עלולה לגרום נזק בטחוני חמור למדינה.
בלאו עזב את ישראל בדצמבר 2009, ומאז לא שב לגבולותיה ככל הנראה מחשש שייעצר. לדברי גלובס, בלאו נשאר בחו”ל בעצת עיתון הארץ, אשר מממן את שהייתו בחו”ל בחודשים האחרונים. בא כוחו של בלאו ו“הארץ” מנהלים מאז מו”מ עם השב”כ לתנאי חזרתו של בלאו, מו”מ אשר לא הגיע עד כה לכלל הסכמה. ראו רקע לכך בכתבה ב-YNET.
צו איסור הפרסום הוטל ככל הנראה על מנת למנוע מידע על קיומם של מסמכים רגישים אלה בידי בלאו/”הארץ” על מנת לצמצם את הסבירות שמסמכים אלה יפלו בידי גורמים עויינים.
ככל הנראה נכון לרגע זה בידי בלאו/”הארץ” עדיין מאות מסמכים מסווגים שנגנבו מצה”ל ע”י קם, אותם בלאו/”הארץ” ממאנים להשיב לידי צה”ל והשב”כ.
להלן דעתי:
האוזניים שומעות והראש מסרב להאמין: איזה מן הפקרות וחוסר אחריות משווע הפגינו כאן קם, בלאו ובראשם עיתון הארץ? באיזו זכות הם מחזיקים מזה שנים בחומר מסווג ורגיש שיכול להביא למותם של אזרחים וחיילים במידה ויגיע בטעות לידיים עויינות?
לא בכדי יש בצה”ל הוראות מחמירות כיצד יש לאבטח מסמכים רגישים, על מנת שלא יפלו לידיים עויינות, גם ללא כוונה. מי יודע להיכן המידע הזה יכול להתגלגל?
אני יוצא מנקודת הנחה שכוונתם של קם, בלאו והארץ היתה טובה – לחשוף ולתקן ליקויים בהתנהלות צה”ל אשר למיטב הבנתם ופרשנותם אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. אולם מי שרוממות החוק בגרונו אינו יכול להצדיק לשם כך לקיחת החוק לידיו, לעבור עבירות חמורות פי כמה על החוק, ואף לסכן בכך את בטחון המדינה ואזרחיה.
אני מסכים ב-100% עם האמירה הבאה של משרד המשפטים:
“אסור שישלו העיתונאים את עצמם כי יכולים הם לקיים מאגרי מידע של סודות מדינה רגישים. חופש העיתונות אין פירושו הפקרות ביטחונית, ואין משמעו כי עיתונאי יהא רשאי להחזיק באמתחתו מאות רבות של מסמכים מסווגים שנגנבו מצה"ל – פשוטו כמשמעו. קבלת העמדה ההפוכה, משמעה היתר לסכן חיי אדם, בשם חופש העיתונות, כביכול"
שימו לב גם לאופן השרלטני בו “הארץ” מנסה להתכחש לכך שהוא/כתבו הפקירו במשך שנים מידע מסווג ורגיש, ובתגובה לטענה הנ”ל של משרד המשפטים מסר “הארץ” ל-YNET:
תגובת "הארץ" לטענה זו: "כל הכתבות נשלחו לצנזורה הצבאית, וקיבלו את אישורה המלא".
תגובת עיתון “הארץ” לעיל היא שרלטנית ומוליכת שולל, שכן ההפקרות הבטחונית היא עם מאות המסמכים הסודיים והסודיים ביותר שלא פורסמו ואשר מוחזקים מזה שנים בידי כתב “הארץ” אורי בלאו – אותו עיתון “הארץ” מגבה ומממן – ואשר מסרב למסור חזרה את המסמכים לידי השב”כ.
אורן פרסיקו מדווח בעין השביעית כי עיתון “הארץ” סירב להשתתף בהוצאות הגנתה המשפטית של קם:
להגנתה שכרה קם את שירותיו של עורך הדין איתן להמן. מאוחר יותר הצטרף לצוות ההגנה גם עורך הדין אביגדור פלדמן, בעל ניסיון עשיר בייצוג נאשמים בעבירות ביטחון. עיתון "הארץ" לא הצטרף להגנתה. בימים אלה נשקלת האפשרות בצוות ההגנה של קם לתבוע את עיתון "הארץ" במטרה לאלצו להשתתף בעלויות הייצוג המשפטי.
שימו לב גם לנזק שהתנהלותם המופקרת של קם, בלאו ועיתון ”הארץ” גורמת לאנשי שמאל באשר הם – בקצב הזה מי שיזדהה עם השמאל לא יוכל לקבל סיווג בטחוני או למלא תפקידים בטחוניים רגישים. מתוך דיווח הארץ על מסיבת העיתונאים שקיים ראש השב”כ, יובל דיסקין:
ראש השב"כ נשאל מדוע שיבץ צה"ל את קם, שלדברי עיתונאים היתה מעורבת לפני גיוסה בפעילות ארגוני שמאל, בלשכה כה רגישה. הוא אמר כי מצה"ל נאמר לו שקם עברה אבחון ביטחוני ונבדקה ברמה הנדרשת לתפקיד. יחד עם זאת, מאז חשיפת הפרשה הנחה הרמטכ"ל על שינויים בתהליך הסיווג הביטחוני.
מוסר השכל: מטומטם מי שעושה עסקים עם “הארץ”.
פופולריות: 80% (ראו הסבר כאן)
____________________________________________________________
נהניתם מהפוסט הזה? אתם מוזמנים לשתף בו אחרים. ניתן להירשם כאן לקבלת פוסטים חדשים בבלוג ישירות לתיבת המייל שלכם או להתעדכן ב-RSS 
.
8 באפריל, 2010 בשעה 17:33
אבל מהיכן לנו שהמסמכים הללו אכן רגישים? מטענת המדינה. בפרט צה"ל והשב"כ, שכבר הובכו בעצמם מהפרשה (צה"ל כשהתגלה שבכיריו אחראים, לכאורה, לפשעי מלחמה, והשב"כ שע"פ הפרסומים היום ניסה לדרוש מאורי בלאו להעיד כנגד מקורותיו העיתונאיים).לטענת "הארץ", בלאו מילא את חלקו בהסכם בינו לבין השב"כ שקבע כי מסמכים המהווים סכנה לבטחון המדינה יוחזרו לשב"כ (השב"כ טוען שנקבע שיחזיר מסמכים מסווגים).בהנחה שיש אצל בלאו ו"הארץ" מסמכים מסווגים, לא בהכרח מדובר במסמכים רגישים, או במסמכים המהווים סכנה לבטחון המדינה. סיווג של מסמך לא מעיד בהכרח על רגישות המידע שבו.אלא שאין בידנו רשימה של המסמכים כנ"ל, וככל הנראה לא תהיה; עוד סעיף שאין עליו ביקורת (שכן במ"י, למיטב ידעתי, אין מנגנון מסודר להסרת סיווג בעתיד כפי שמתקיים במדינות אחרות)קובת הטמטום של קם שפנתה ישירות להדלפה לפני הליך נאות של חשיפת פשעי המלחמה לכאורה שעלו מהמסמכים שגנבה, וקובת הטמטום של בלאו ועורכיו בכך שלא השכילו להגן על מקורותיהם כראוי.
8 באפריל, 2010 בשעה 17:34
[...] This post was mentioned on Twitter by העין השביעית and Yaki Beja, Yaki Beja. Yaki Beja said: ישמור אותנו השם ממטומטמים: התנהלותם המופקרת של ענת קם, אורי בלאו ועיתון “הארץ”, והנזק שהם גורמים לאנשי השמאל באשר הם http://bit.ly/dd1N5A [...]
8 באפריל, 2010 בשעה 17:36
"מי שרוממות החוק בגרונו אינו יכול להצדיק לשם כך לקיחת החוק לידיו, לעבור עבירות חמורות פי כמה על החוק, ואף לסכן בכך את בטחון המדינה ואזרחיה."פשוט לא נכון. הרבה פעמים התקדמות תחילתה בשבירה של החוקים הקיימים. אם הומואים היו מחכים עד שיוסרו החוקים האוסרים על קיום יחסים בין בני אותו מין זה פשוט לא היה קורה לעולם. חייבים להפר חוקים בדרך לקידמה.הנזק שהצבא על מפקדיו גורם למדינת ישראל גדול לאין שיעור מהנזק שענת קם גרמה.
8 באפריל, 2010 בשעה 17:54
כל מילה בסלע. מסכימה מאוד עם העמדה שמוצגת כאן. תודה על הסקירה.
8 באפריל, 2010 בשעה 19:53
נכון מאד. זה מה שכתבתי באתר של וולווט:הפירוט הילדותי של פרטיה האישיים של קם (כמה ילדים יש לאחותה וכו') בהודעת יחצנה עורר בי גיחוך. אבל הכוונה ברורה: דה-דמוניזציה של המרגלת המסוכנת כפי שמציג אותה השב"כ, והפיכתה ל"בת השכן" המקסימה והתמימה, בת למדריך טיולים נכה צה"ל, רקדנית באלט קלאסי וכתבת חינוך וברנז'ה לשעבר. סך הכל ילדה חמודה ולא מזיקה. אמא שלה מתראיינת ומדגישה שמעולם לא היתה פעילה בשמאל, ואפילו "מתנגדת לסרבנות". אוהו!אני צופה בערוץ החדשות של 2 באינטרנט, ורואה את רוני דניאל מדברר את צה"ל והשב"כ. מגיש החדשות מנסה בכוח להשליט תל-אביביות אסקפיסטית פרו-קם, אבל אפילו פרופ' סוזי נבות עושה לו חיים קשים, ואומרת שצו איסור הפרסום היה במקום כדי למנוע נזקים לבטחון המדינה. המגיש המבואס מפסיק את שניהם. קטעים.אבל למה זה מעניין אותי?קם אספה מסמכים סודיים ביותר על פעילות תפיסת מבוקשים בעבר ובעתיד, וצרבה אותה והעתיקה אותם למחשב בבית שלה, שיכלו להיגנב, או לעבור לפייסבוק אפילו. כלומר, מכתב האישום משמע שהיא אפילו לא יודעת לצרוב מסמכים, כי היא צרבה אותם "באמצעות אחר", כלשון האישום. מי שלא יודעת לצרוב בדיסק, לא יודעת לשמור מסמכים מגניבה או דליפה, חוץ מהיותה "לא מורשה" להפיץ אותם בכלל.בתולדות חייה המיוחצנים אומרת קם שאבא שלה, יגאל קם, הוא נכה צה"ל "שנפצע בפעילות מבצעית בצנחנים ב1968 ".באותה תקופה שענת קם שיחקה במסמכים הסודיים האלה, הבן שלי תיפקד כמפקד צוות שלכד (לא חיסל) טרוריסטים מבוקשים באזור פיקוד המרכז. כלומר, לדוגמה: אחרי מסע לילי מסוכן של שמונה שעות שלושה חיילים חודרים לבית בכפר או בפרברי עיר ערבית, ותוך דקות צריך להתגנב, לשלוף אותו מהמיטה ולמסור אותו למי שצריך כדי שימסור מייד פרטים היכן הקלצ'ניקוב או חגורת הנפץ שאיתם הוא היה עתיד לעשות פיגוע רצח באזרחים בשעות הקרובות. הכל נעשה במהירות, כדי למנוע מחבריו ושכניו להתאסף ולעשות לינץ' בחיילים ולסכל את תפיסת הרוצח. שום אלימות, רק תיחכום ומהירות. הצלת חיים, לילה לילה, במשך חודשים רבים.המשחק של ענת קם במסמכים, והנסיון למסור אותם אותם לעיתונאי אחד, והמסירה בפועל לעיתונאי אחר (כדי לטפח קשרים לקראת קריירה עיתונאית? לא נראה לי מופרך) יכול היה לגרום לבן שלי להיות נכה צה"ל שנפצע בפעילות מבצעית. או יותר גרוע. מסמך אחד דולף, מגיע למישהו, והוא מתכנן מארב, וכו'.הבן שלי והחיילים אחרים שענת קם סיכנה גם הם צעירים תמימים שאוהבים בלט קלאסי, שיש להם דודים עם ילדים חמודים, שרוצים לעבוד בוואלה אחרי השיחרור, או ללמוד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה.ולכן אני מאד כועס. ולא אכפת לי שהיא תשב בכלא, אם זה ירגיע כמה חיילות וחיילים שמתכננים לצרוב כל מיני מסמכים ולמסור אותם לכל מיני עיתונאים. הם אולי "לוחמי צדק" (וזה בודאי נתון לויכוח), אבל הם אנשים חסרי אחריות שמשחקים בחיים של אחרים. וזה ממש לא בסדר.הפרשה הזו היא לא התרחשות עיתונאית בבלוגיה. היא מדברת על מה שקורה בסמטאות אפלות ומסוכנות, שהילדים שלנו ושל השכנים שלנו מסתובבים בהן בלילות עם המון ציוד וצבע שחור על הפנים. כדי לתפוס רוצחים או למנוע רצח.אני לא אוהב את אנשי הממסד הבטחוני האלמוניים כפרטנרים לשיח פילוסופי על חופש הביטוי. אבל אני בהחלט מעדיף אותם כשומרי מסמכים מסווגים מסכני חיים, על פני עוזרות רל"ש רקדניות באלט קלאסי, שצורבות אותם על דיסקים כדי לקדם קריירה עיתונאית בוואלה ברנז'ה.
9 באפריל, 2010 בשעה 1:00
יפה כתבת, עין. אבל תוסיף לעניין שלום הבן החייל את האינטרס, שלו ושלך, לדעת שהפעולות שלו הן מוצדקות. שהן באמת מסכלות ומצילות חיים, וכאלה בלבד. לא נקמה, לא הוצאות להורג, לא העמקת הסכסוך עד אין מוצא. אתה יכול להגיד עם יד הלב שזה המצב כיום?
9 באפריל, 2010 בשעה 5:40
[...] This post was mentioned on Twitter by העין השביעית, Nir Tober, Aviv Sharon, Ran Bar-Zik, Yaki Beja and others. Yaki Beja said: @the7i התנהלותם המופקרת של ענת קם, אורי בלאו ועיתון “הארץ”, והנזק שהם גורמים לאנשי השמאל באשר הם http://bit.ly/dd1N5A @idokius [...]
9 באפריל, 2010 בשעה 7:04
יקי – אתה צודק בהחלט. כאיש שמאל וכמנוי הארץ ממש התביישתי ואני שוקל להפסיק את המנוי. התביישתי במה שאמר שוקן, מה שאמרו עורכי הדין ליבליך ומוזר ומה שאמר עורך העיתון. כל אלה רואיינו בטלויזיה וכמעט לא ראיתי מרואיינים עם דעות הפוכות. הכעיסה אותי תגובתו של המגיב הראשון שמביא דוגמה לשינוי חוקים עקב שבירתם ממין שאינו מינו. מה שצריך פה לשנות זה את ההתייסות לעיתונאים ולעיתונות. חופש העיתונות לא צריך להיות מעל זכויות הפרט ולא על בטחון המדינה ולא על החוק בכלל. במצב הנוכחי אין כמעט אחריות לעיתונאי על מה שהוא עושה ומה שהוא כותב. במקרה הנוכחי השב"כ אשם בהתנהלות כה רכה כלפי העיתונאי שמפחיד לחשוב מהו המסר שזה מוסר לעיתונאים. גם כך הם חושבים שהכל מותר להם.
9 באפריל, 2010 בשעה 8:20
רגע, יקי, אתה חושב שלעיתונאי אסור להחזיק בידיו מסמכים מסווגים?אז איך עיתונאי אמור לבקר את צה"ל – במיוחד בהתחשב בעובדה שצה"ל יכול לסווג כל מסמך מביך כ'סודי' (וכמו שכל חייל יודע, סיווג 'סודי' יש על כל מסמך שלישי בצה"ל, כולל חלק מרשימות המכולת)?איך מידע כמו שבלאו חשף – שצה"ל מפר פסיקות בג"צ – אמור להגיע אל האזרחים?
9 באפריל, 2010 בשעה 17:44
[...] This post was mentioned on Twitter by העין השביעית, Nir Tober, Aviv Sharon, Ran Bar-Zik, Yaki Beja and others. Yaki Beja said: @the7i התנהלותם המופקרת של ענת קם, אורי בלאו ועיתון “הארץ”, והנזק שהם גורמים לאנשי השמאל באשר הם http://bit.ly/dd1N5A @idokius [...]
9 באפריל, 2010 בשעה 21:34
אין שום הצדקה להוציא מצה"ל ולהחזיק באופן לא מאובטח במשך שנים 2,000 מסמכים, מתוכם 700 המסווגים סודי או סודי ביותר. בנסיבות מסויימות אני יכול להבין עיתונאי שמחזיק מסמך מסווג כזה או אחר לצורך הכנת כתבה, ומשמיד את המסמך לאחר הכנת הכתבה. אולם להחזיק כמות סיטונאית של מסמכים שכוללים סד"כ כוחות, פרוט מבצעים ושיטות פעולה מבצעיות זו פשוט הפקרות.