אין לי צה"ל אחר
22 במאי, 2009
ביקורת עיתונות, חופש הביטוי
הארץ, החברים של ג'ורג', יהונתן קלינגר, יוסי גורביץ, צ'יקו תמיר
11 תגובותעל העיתונאים הקטנים שעושים רצח אופי שיטתי לצה"ל ומפקדיו.
בשנים האחרונות חלק מהתקשורת עושה רצח אופי שיטתי לצבא ההגנה לישראל. דוגמא בולטת לעיתון שעושה מכך קריירה זהו עיתון "הארץ". גם כאשר ההאשמות להן "הארץ" נותן במה נרחבת מתגלות כאוסף בדותות – כפי שהיה במקרה עלילות השווא במכינה הקדם צבאית ע"ש יצחק רבין – אזי במקום להתנצל "הארץ" מפרסם מאמר מערכת בכותרת "מסע ההדחקה נמשך" ובאתר של וואלה (גם הוא מקבוצת "הארץ") מתפרסם מאמר בכותרת "המהירות בה נסגר התיק מעוררת חשד". במלים אחרות, גם כאשר צה"ל בודק במהירות תלונות המתגלות כמופרכות, הוא מוצג ע"י "הארץ" כמי שמטייח ומדחיק.
גם הבלוגר יהונתן קלינגר עורך רצח אופי שיטתי לצה"ל. ובדומה ל"הארץ", גם אצל קלינגר לא יעזור לצה"ל בית דין, גם כאשר צה"ל עושה את הדבר הנכון. כך למשל כאשר צה"ל נוקט בצעדי חינוך וענישה למניעת ביזה, גם אז הוא זוכה לבוז ולעג מצידו של קלינגר, שקובע בהינף קולמוס כי:
"מוסר, כידוע, הוא משהו שאין צורך ללמד: או שהוא קיים או שהוא לא קיים; אם חטיבת גבעתי נדרשת ללמדו, כנראה שהאפשרות השניה היא הנכונה."
קלינגר כנראה אינו מודע לכך שצה"ל הוא צבא העם, והוא מקבל לשורותיו מי שהתחנך בבית הוריו ובמערכת החינוך הישראלית.
בתגובה לפוסט הנ"ל קלינגר הוסיף את הפנינה הבאה:
"הייתי מציע לפחות לבחון חיילים ולערוך מיונים, מי שלא יעבור לא יגוייס."
איני יודע אם קלינגר שירת בצה"ל, אך כפי שידוע לכל מועמד לשירות בטחוני, צה"ל עורך מבחני מיון לכל המתגייסים (צו ראשון, צו שני), ואינו מגייס חלק גדול מהמועמדים מסיבות שונות. מה לעשות שאין מבחן דטרמיניסטי המאפשר לזהות מראש גנבים מועדים? אולי קלינגר ימציא גם נוסחת פלא לזהות מראש במבחני הנהיגה את עברייני הנהיגה העתידיים על מנת להימנע מלהעניק להם רשיון נהיגה? 
גם העיתונאי יוסי גורביץ עורך בבלוג שלו, "החברים של ג'ורג'", רצח אופי שיטתי לצה"ל – אותו הוא מכנה "הבהמה הירוקה". גם כאשר צה"ל מעמיד לדין ומרשיע בעסקת טיעון את תא"ל צ'יקו תמיר – קצין אמיץ, מוערך ומבטיח, שטעה בשיקול דעת כאשר אישר לבנו לנהוג בטרקטורון צבאי שפגע ברכב אזרחי ואח"כ הסתיר את מעורבות בנו בדיווח על התאונה – אז בעיני גורביץ זו רק עדות לכך ש"צה"ל ממשיך לנסות לטייח את העבירות שביצע תא"ל משה תמיר".
גורביץ אינו מסתפק בלעשות רצח אופי לצה"ל, אלא עשה רצח אופי לתא"ל תמיר ודרש להדיח אותו משירות בצה"ל כאשר הוא שואל רטורית:
"האם אנחנו באמת רוצים להשאיר בצבא קצין שהאינסטינקט הראשון שלו בעת פשלה הוא לטפול אשמה על פקודיו?"
קצינים ששרתו עם תמיר העידו שדווקא ההיפך הוא הנכון, אך זה לא הרשים את גורביץ יותר מדי. ביקשתי מגורביץ שיספק סימוכין לטענתו לעיל, אך הוא רק זיגזג (ניסה לשנות את הטענות ל"זיוף"/"הפרת אמונים") ולאחר שביקשתי שוב שיספק טיעון להכפשתו כביכול האינסטינקט הראשוני של תמיר הוא לטפול אשמה על פיקודיו – תגובתי נמחקה ונחסמתי מכתיבת תגובות נוספות בבלוגו. בדיון באותו פוסט גורביץ כתב למגיב אחר "כל התגובות שלך יימחקו מעתה", וכך הוא נהג גם בפוסט קודם.
כה נלעג לראות עיתונאים המתיימרים להיות אבירי חופש הביטוי ממהרים לשלוף את נשק המחיקה כדרך התמודדות עם תגובות המותחות עליהם ביקורת עניינית. דוגמאות נוספות לעיתונאים שנוהגים כך בבלוגם כוללים את שוקי גלילי ואורי קציר (שכותב את הבלוג בעל השם היומרני "אפלטון").
משעשעת במיוחד העובדה שגורביץ מתאר את הבלוג שלו כ"ביקורת שמאלית וליברלית, על צביעות – בתקשורת, בשמאל, בעיוורון מוחלט, על פי מסורתו של ג'ורג' אורוול" [ממציא מיניסטריון האמת שמחק את כל מה שלא היה לרוחו]. על זה נאמר: "הפוסל, במומו פוסל"
השאלה המתבקשת היא:
האם אנחנו באמת רוצים להשאיר בתקשורת עיתונאי שהאינסטינקט הראשון שלו בעת פשלה הוא לכסת"ח את ישבנו ולסתום למבקריו את הפה?
צה"ל הוא צבא העם, הוא בבואה של החברה הישראלית והוא המגן היחיד שלנו בפני אויבנו החותרים להשמידנו. אין לנו צה"ל אחר. צריך לבקר את הטעויות בצה"ל ולדרוש ממנו להפיק לקחים, ולתקן את הליקויים שמתגלים בו, בכמו בכל גוף גדול. אולם העיתונאים שעושים רצח אופי שיטתי לצה"ל ולמפקדיו רק גורמים לצה"ל ולחברה הישראלית נזק חמור.
את השיר הבא אני מקדיש ליוסי גורביץ:
עדכון: ראו את התגובות להלן של יוסי גורביץ לפוסט הזה וכן את את ההתייחסות שלי בהמשך התגובות כאן לשני פוסטים נוספים של גורביץ בהם הוא ממשיך את רצח האופי לתא"ל תמיר ולבכירי צה"ל.
פופולריות: 50% (ראו הסבר כאן)
____________________________________________________________
נהניתם מהפוסט הזה? אתם מוזמנים לשתף בו אחרים. ניתן להירשם כאן לקבלת פוסטים חדשים בבלוג ישירות לתיבת המייל שלכם או להתעדכן ב-RSS 
.
22 במאי, 2009 בשעה 8:24
מעולם לא חסמתי אותך להגיב בבלוג, ולמעשה לא ענית לתגובה האחרונה שלי. אני חושב שהקוראים ימצאו בה עניין.
צדקת ממני. הקישור חסר. הנה הוא:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/765/860.html
ואני מצטט: "עד כאן, ניתן היה איכשהו לצאת מהתסבוכת. אלא שבשלב הזה עשה תא"ל תמיר, על פי החשדות, את כל השגיאות האפשריות. במקום לקחת אחריות ולספר את האמת, ניסה תמיר לטייח את הסיפור ולסגור אותו בשקט. בטופס התאונה נרשם כי נהג הרכב היה נהגו האישי. תא"ל תמיר חתום כמפקד."
איך זה לא זיוף מסמכים? איך זו לא הפרת אמונים?
ורצוי, אגב, שתברר מהי הפרת אמונים, ותלמד קצת על אתיקה. מה שעשית כאן גובל בהוצאת דיבה, ואני מצפה להתנצלות מיידית מצדך.
22 במאי, 2009 בשעה 13:12
גורביץ, טול קורה מבין עיניך. אתה מכפיש את תא"ל תמיר וכותב עליו דבריו כגון "האינסטינקט הראשון שלו בעת פשלה הוא לטפול אשמה על פקודיו", אך כאשר מבקרים אותך על כך שאתה סותם פיות למבקריך אתה מתכחש למעשיך, טוען שמדובר במעשה הגובל בהוצאת דיבה ומצפה להתנצלות מיידית. האם החוצפה שלך אינה יודעת גבולות?!
בעניין מחיקת התגובות בבלוג שלך – בתחילת הדיון בפוסט המדובר התגובות שלי בבלוג שלך פורסמו מיידית ללא כל עיכוב. אחר כך פרסמתי תגובה (ללא לינקים) וקיבלתי את התשובה הממוכנת שהיא תיבדק ותאושר בכפוף לשיקולי בעל הבלוג. התגובה לא פורסמה. נסיונות נוספים שלי להגיב – גם כן ללא ללא לינקים – קיבלו את התגובה הממוכנת שהן סווגו כספאם. באותו דיון כתבת למגיב אחר כי "כל התגובות שלך יימחקו מעתה", וכך בדיוק נהגת כלפי מגיב שלישי בדיון בפוסט אחר. במלים אחרות, שיטת הפעולה שלך כוללת מחיקת תגובות שאינן לרוחך. אז על מה אתה מלין?
ולעניין תגובתך לעיל אליה הייתי מנוע מלהגיב בבלוגך – אתה מזגזג בה ואינך עונה לעניין. ביקשתי שתתן לי תימוכין לטענתך המכפישה (שלא לומר גובלת בהוצאת דיבה) על תא"ל תמיר כביכול ה"אינסטינקט הראשון שלו בעת פשלה הוא לטפול אשמה על פקודיו". אז אל תזגזג ותנסה לשנות את הנושא לטענות על זיוף מסמכים או הפרת אמונים. העובדה היא שתא"ל תמיר קיבל אחריות מלאה על האירוע מיידית במקום והציע לאזרח לפצות אותו מכספו על הנזק שנגרם לרכבו. אין ספק שתמיר נכשל בכך שהסתיר בדוח התאונה את העובדה כי מדובר בבנו, אך גם בחקירת התאונה במצ"ח תמיר קיבל אחריות על האירוע. תמיר צריך להיענש על כך שנתן לבנו לנהוג בטרקטורון ועל כך שלא דיווח אמת בטופס התאונה, אולם מכאן ועד הכפשתך כביכול ה"אינסטינקט הראשון שלו בעת פשלה הוא לטפול אשמה על פקודיו" יש מרחק רב.
אז במטותא ממך מר גורביץ – במקום לזגזג אנא גבה את טענתך, ואם הכפשת את תא"ל תמיר ללא כל בסיס אז תמצא את היושר וההגינות לתקן את פרסומיך ולהתנצל – כפי שאתה דורש שאחרים ינהגו כלפיך.
22 במאי, 2009 בשעה 14:47
יקי, כל הכבוד. מסכים לגמרי אם דברייך. אני באופן אישי נמנע מלהכנס לגורביץ על מנת שלא יקבל כניסות ויישאר בשוליים ההזויים של הבלוגספירה..
22 במאי, 2009 בשעה 17:27
<blockquote>גורביץ, טול קורה מבין עיניך. אתה מכפיש את תא"ל תמיר וכותב עליו דבריו כגון "האינסטינקט הראשון שלו בעת פשלה הוא לטפול אשמה על פקודיו", אך כאשר מבקרים אותך על כך שאתה סותם פיות למבקריך אתה מתכחש למעשיך, טוען שמדובר במעשה הגובל בהוצאת דיבה ומצפה להתנצלות מיידית. האם החוצפה שלך אינה יודעת גבולות?!</blockquote>זו לא חוצפה. זו האמת. מעולם לא חסמתי תגובות שלך. כפי שציינת יפה, אין לי בעיה לחסום תגובה של מי שאני רואה כטרולים, ואני לא מקבל את הדמגוגיה האומרת שזו "סתימת פיות". אם הייתי חוסם אותך, היית יודע מזה. <blockquote> אז אל תזגזג ותנסה לשנות את הנושא לטענות על זיוף מסמכים או הפרת אמונים. העובדה היא שתא"ל תמיר קיבל אחריות מלאה על האירוע מיידית במקום והציע לאזרח לפצות אותו מכספו על הנזק שנגרם לרכבו.</blockquote>לא, חביבי. זה לא "שינוי נושא". זה מופיע בפסקה הראשונה של הפוסט. ולא, לנסות לשלם לבעל הרכב שאיתו הילד שלך עשה תאונה, כדי שהמשטרה הצבאית לא תשמע על התאונה, הוא לא "קבלת אחריות מלאה מיידית". לא ביקום שאני חי בו. <blockquote>גם בחקירת התאונה במצ"ח תמיר קיבל אחריות על האירוע. תמיר צריך להיענש על כך שנתן לבנו לנהוג בטרקטורון ועל כך שלא דיווח אמת בטופס התאונה<blockquote/>תודה, באמת! לוקחים אותך לחקירת מצ"ח, מציגים לך את כל הראיות – שנה וחצי לאחר מעשה, אגב – ואתה מואיל באצילותך ל"קבל אחריות" כשמנפנפים מולך בכתב אישום? וממתי זיוף בוטה, שמטיל את האשמה על הפקוד שלך, נהיה רק "אי דיווח אמת" צנוע ומסכן? כשאיזה זבלן ימנמני מנסה לסגת מהטענות חסרות הבסיס שלו.נו, אני מניח שלא היית צריך לצפות ליותר מזה מאיש ימין ישראלי. הרשה לי להחזיר לך את השיר של איינשטיין, עם עדכון הולם לרמתך: "אז איך אתה ישן בלילה, תועמלן קטן שלי, איך אתה נרדם".
22 במאי, 2009 בשעה 22:12
לעניין חסימת התגובות בבלוג שלך – אתה מודה שאתה חוסם תגובות של מי שאתה רואה כטרולים, אתה מכנה אותי כ"תועמלן זבלן ימנמני", התגובות שלי בבלוג שלך התחילו להימחק בדיוק כאשר מתחתי עליך ביקורת, אך לשיטתך אין לך כל יד ורגל בדבר אלא זוהי רוח הקודש
בפרפרזה על דבריך, כנראה שהאינסטינקט הראשון שלך כאשר אתה נתפס בטעות זה להכחיש, לטייח, לזגזג ולסתום את פיות מבקריך. מי אתה שתשפוט את תא"ל תמיר ותחרוץ את דינו?
לעניין תא"ל תמיר – מה שהפריע לי זה רצח האופי שבחרת לעשות לו. אין חולק שתמיר טעה בשיקול הדעת, הוא מודה בכך, ונשאלת רק שאלת העונש – ואת זה יחליטו חבר השופטים ששמעו את כל העדויות, ראו את הראיות, בקיאים בפקודות הצבאיות, וגם מצויים ברקורד של תמיר במהלך כל שירותו בצה"ל.
למרות שתא"ל תמיר הועמד לדין בעבירות חמורות, והתביעה דורשת את הורדתו בדרגה מר גורביץ ממהר לקבוע שצה"ל ממשיך בנסיונות הטיוח. מה שקומם יותר מכל זה שבעוד הקצין – שהקדיש את חייו הבוגרים כדי להגן על בטחון כולנו תוך חירוף נפשו – ממתין לגזר דינו, אתה קופץ עם קביעות מהתחת על כך שהאינסטינקט הראשוני שלו הוא כביכול לטפול האשמה על פיקודיו . זה רצח אופי מקומם. על זה ביקרתי אותך – ובמקום לענות לי לגופה של הטענה זיגזגת עם טענות הזיוף והפרת אמונים, ואח"כ בדרך פלא מצאתי את עצמי חסום מלהגיב בבלוג שלך.
אני מפנה אותך לדיווח בעיתון הארץ מפברואר השנה המתייחסת לעדותו של האזרח שרכבו נפגע בתאונה:
"אתמול נפתח שלב הראיות במשפטו של תמיר בבית הדין המיוחד בקריה בתל-אביב. מעדות אחד מעדי המפתח, אלחנן אלטמן, האזרח שבמכוניתו פגע הטרקטורון, עלה שתמיר כלל לא ניסה להתחמק מאחריות לתאונה ולהסתיר את העובדה שבנו היה הנהג. עדותו של אלטמן תואמת לטענות פרקליטיו של תמיר, משה ישראל ומשה שמיר, לפיהן תמיר רשם את שמו בטופס התאונה מסיבות "פורמליות", כיוון שסבר שמטרת הטופס היא לאפשר את תיקון המכונית. לטענת פרקליטיו, הפרטים המלאים של התאונה דווחו למשטרה הצבאית מיד אחריה."
מר גורביץ – אל תודה בטעות, אל תתנצל, ורק תמשיך לרקוד על דמו של תא"ל תמיר, כמו עלוקה מוצצת דם.
24 במאי, 2009 בשעה 9:17
כמה הערות ראשית אורוול "המציא" את מיניסטריון האמת כחלק מספר. מטרת הספר היתה למתוח ביקורת על משטרים טוטליטריים. ממה שכתבת בבלוג שלך עולה שאתה חושב שאורוול המליץ על הקמה של מיניסטריון כזה. מפחיד אותי לחשוב שאתה מבלבל בין שתי האפשרויות האלה.שנית,הבלוג של יוסי (שאיתו יש לי חוסר הסכמה גדול בהרבה דברים) הוא מקום פרטי. כמו כל בלוג הוא שייך לכותב. זו זכותו של הכותב לאשר או לא תגובות. אין בכך שום אמירה שהיא לגבי האמונה שלו בחופש ביטוי ודיון. הזכות שלך היא לכתוב תגובה בבלוג *שלך*
24 במאי, 2009 בשעה 12:52
מי אני שאשפוט? רק הבנאדם שמשלם לו את המשכורת. משה תמיר הוא עובד ציבור, למקרה ששכחת. אני לא רואה איך קשורה העדות של בעל הרכב הנפגע לעניין. ודאי שמולו הקציץ לקח אחריות; הנהג לא היה מסכים גם לשלם לו. לא ברור לי מדוע אתה מקבל את התירוץ-בשקל של הפרקליטים, שתמיר רשם את שמו "מסיבות פורמליות"; הכסת"ח הרי כל כך בולט. לי אין שום בעיה להודות בטעות. עשיתי כמה מהן והתנצלויות הגיעו מיד כשהטעות נחשפה. אתה, מצד שני, ממשיך להתחמק מהתייחסות לעובדה שמה שתמיר ביצע הוא הפרת אמונים ומכך שהנהג שלו חתום על דו"ח התאונה. יושר ימני קלאסי. על השגיאה הבוטה שלך בנושא "מיניסטריון האמת", כבר העירו. מבדיקה של הפילטר שעשיתי הבוקר, לאחר התקפת טרולים קטנה, מסתבר שהוא אכן הגדיר אותך, מסיבות השמורות עמו, כספאם. אפשר להחזיר את התגובות האלה, אבל עוד לא הבנתי מה יצא לי מדקת המאמץ הזו.
24 במאי, 2009 בשעה 14:35
אורן, איחולי, אני רואה שהצלחת בכל זאת להבין את כוונתי לגבי מיניסטריון האמת. הבלוג של גורביץ הוא חלק מהבלוגוספירה והנורמות שהוא מפגין בו לגבי מחיקת תגובות שאינן לרוחו וסתימת פיות מבקריו מבטאות לדעתי גישה טוטליטארית וזילזול בחופש הביטוי.
גורביץ, מהדיווח מהארץ שהבאתי עולה כי תמיר רשם את שמו בטופס התאונה ולא את זה של נהגו (בניגוד למה שדווח בכתבה אחרת). אגב, דוח תאונה בצה"ל ממולא ע"י הנהג בזמן האירוע, כך שגם אם הגרסא השניה שאתה נשענת עליה היתה נכונה, הרי שנהגו של תמיר הוא זה שמילא את טופס דוח התאונה, דהיינו קיבל על עצמו את האחריות לאירוע (מן הסתם לאחר שהובטח לו כי הוא לא ינזק בעקבות זאת). בכל מקרה אין כאן שום בסיס לטענה המקוממת שלך כביכול האינסטינקט הראשוני של תמיר הוא לטפול אשמה על פיקודיו – הממחיש את רצח האופי שביקשת לעשות לתמיר.
איני קונה כלל את טענת פרקליטי תמיר כי הדיווח הכוזב נעשה מסיבות פורמליות בלבד – זה פשוט היה חלק מהפסקה שציטטתי במלואה. אני מסכים איתך כי קרוב לוודאי שתמיר עשה זאת כדי לטייח את הפרשה וכי הוא צריך להיענש על כך, בנוסף על העובדה שנתן לבנו בן ה-14 לנהוג בטרקטורון. בניגוד אליך, אני בהחלט חושב שצריך לראות את האירוע הזה בהקשר הכולל של מכלול שירותו הצבאי של תמיר ולקבוע לו עונש מידתי, ולא להחליט לזרוק אותו מהצבא על בסיס אירוע זה בלבד. מעטים הצדיקים שמעולם לא טעו בשיקול הדעת.
העובדה כי בעיתונות מופיעות גרסאות שונות (מן הסתם על ידי בעלי עניין שונים) שמהימנותן מוטלת בספק רק מחדדת את העובדה כי מי שצריך לחרוץ את דינו אלו השופטים שרואים את כל הפרטים, ולא עיתונאים קטנים שמבקשים לאנוס את המציאות ולשפוך את דמם של אנשים, הכל כדי "להוכיח" באותות ובמופתים את האג'נדה שלהם על "הבהמה הירוקה".
27 במאי, 2009 בשעה 4:58
[...] ביזה וגם הגיש כתב אישום בגין ביזה נגד אותו חייל. יש לי פוסט מוכן על העיתונאים הקטנים שעושים רצח אופי שיטתי לצה"ל [...]
12 ביוני, 2009 בשעה 21:53
יוסי גורביץ פרסם אתמול פוסט חדש בכותרת "רסיסי סוריאליזם" בו הוא שוב עסק בין היתר בתא"ל צ'יקו תמיר, בעקבות פסק הדין שניתן במשפטו. ניסיתי להגיב לפוסט של גורביץ, אך קיבלתי הודעה שהפוסט מחכה לאישור.
מאז עברו 24 שעות, בהן מר יוסי "מעולם לא חסמתי אותך להגיב בבלוג" גורביץ הספיק להגיב לפוסט שלו וגם לפרסם פוסט חדש, אך את התגובה שלי הוא לא אישר. לפיכך אני מביא להלן את התגובה שניסיתי לפרסם לפוסט שלו (עם תוספת משפט בסוף הפיסקה הראשונה):
גורביץ, כמה עיוותים הצלחת לדחוס בפוסט אחד?
לגבי צי'קו תמיר, הייתי משוכנע שלאור פסק הדין בו הקצין הורד בדרגה (עונש נדיר מאוד לקצינים בכירים, כפי שצויין בכתבת הארץ אליה קישרת) ונגזר עליו מאסר על תנאי לשלושה חודשים תאכל את הכובע, שכן בפוסט שלך לפני חודש על אותה פרשה, לאחר שנחתמה עיסקת טיעון, נפתח עם הקביעה "צה"ל ממשיך לנסות לטייח את העבירות שביצע תא"ל משה תמיר". אבל אתה בשלך, והפעם אתה אפילו מאשים את תמיר בניסיון לשחד את האזרח בו הוא פגע, מה שלא היה ולא נברא.
מדוע אתה מתייחס לערביי מזרח ירושלים כ"תושבים כבושים"? ערביי מזרח ירושלים קיבלו מעמד של תושבי קבע, הם מצביעים בבחירות לעיריית ירושלים ומקבלים דמי ביטוח לאומי, ויכלו גם לקבל אזרחות ישראלית אך הם בחרו שלא לבקש אזרחות ישראלית, מסיבות פוליטיות. כמו כן כפי שכתוב בכתבה אליה קישרת "השר ישי ביקש להשיב תוכנית אחרת, שהוכנה בשנת 2000, שמקצה שטחים מצומצמים יותר לבנייה במזרח העיר." – כלומר, גם השר ישי מבקש לאשר בניה במזרח העיר.
ולגבי למחבל היהודי עדן נתן זאדה – הוא זכה לגינויים מקיר אל קיר בכל הספקטרום הפוליטי בישראל. העיסוק התקשורתי בפרשה נובע מכך שמשום שהגזענים של חד"ש מתנגדים להעמדה לדין של רוצחים ערבים.
כותרת הפוסט הזה "רסיסי סוריאליזם" אכן הולמת אותו. אורוול היה גאה בך.
12 ביוני, 2009 בשעה 22:44
אם לא די בפוסט שיוסי גורביץ פרסם אתמול בכותרת "רסיסי סוריאליזם" בו הוא שוב עסק בין היתר בתא"ל צ'יקו תמיר, היום הוא פרסם פוסט חדש בכותרת הדוחה "מגפה ושמה תמיר", אותו הוא ייחד לתא"ל צי'קו תמיר.
בפוסט מביע גורביץ שלל טענות מופרכות ורטוריקה עויינת, בהן הוא מעמיק את רצח האופי שעשה לתמיר ולצה"ל:
1. גורביץ טוען שתא"ל תמיר נתפס בזיוף מסמכים – להד"מ. כדאי שגורביץ ילמד מהי עבירת זיוף.
2. את צה"ל מכנה גורביץ "חונטה" – כינוי השמור למשטר המונהג ע"י קציני צבא.
3. את עורך דינו של תמיר גורביץ מכנה "עוכר דינו".
4. גורביץ מעוות את טיעונו של עורך דינו של תמיר, וטוען כי עורך הדין טוען כי העובדה שתמיר רשם את שמו של הנהג כנהג הרכב הפוגע לא מופיעה בכתב האישום המתוקן. אולם נהפוך הוא, עובדה זו בהחלט מופיעה בכתב האישום המתוקן והיא הסיבה העיקרית לעונש החמור שנגזר על תמיר.
5. גורביץ כותב "תמיר משמש דוגמא יפה לרקבון וחוסר החשיבה שאחזו בצה"ל". בעוד שתמיר הוא קצין יוזם המגלה חשיבה מקורית ויצירתית, ונחשב משיכמו ומעלה.
עיתון "הארץ" שלא נודע בחיבה יתרה למוסד צה"ל, תיאר את תא"ל תמיר כך:
במלים אחרות, תמיר הקדיש את 25 השנה האחרונות של חייו ללחימה והגנה על שגרת החיים שלנו בעורף. על כך מגיע לו תודה והוקרה, מבלי כל קשר לעונש שהוא צריך להענש עקב הטעות בשיקול דעתו באירוע הזה
קשה לי להבין את התאווה החולנית האוחזת ביוסי גורביץ שמחפש בכל מאודו לעשות רצח אופי תא"ל תמיר ולמפקדי צה"ל, שבזכות מסירותם הוא יכול לשבת בביתו בבטחה ולכתוב פוסטים ארסיים בבלוגו.